מנזר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנזר הוא בית משכנם של נזירים – אנשי דת שנטלו על עצמם נדרים של התנזרות.
בתרבויות אירופה והמערב המנזר הוא תופעה נפוצה בעיקר בקרב הכתות המשתייכות לדתות הנוצרית קופטית, נוצרית קתולית והנוצרית האורתודוכסית.
הפרישה למנזר נעשית למען התעלות רוחנית והתקדשות אישית שמושגת, על פי תפיסת הנזירים, בהתרחקות מההמון ומחיי העיר השוקקים שאוצרים שלל פיתוים בכנפיהם. ברוב המנזרים מתחלק היום בתפילה, לימוד בכתבי הקודש ובעבודה מעשית, למען הקהילה או עבודה אחרת שיכולה להיות גם פיזית. במנזר לטרון למשל מגדלים כרמים ומפיקים יין.
המנזרים הקתולים מאוגדים במסדרים שונים (כגון האוגוסטינים, הבנדיקטים, הכרמליטים, הטראפיסטים, הדומיניקנים והפרנציסקנים) הנבדלים זה מזה בחוקיהם, נדריהם, אורחות חייהם ולבושם. היות ואחד הנדרים החשובים ביותר הוא נדר הפרישות, קיימת הפרדה ברורה בין נזירים לנזירות עד כדי מנזרים נפרדים.
באופן מסורתי עסקו המנזרים הקתולים בשליחות חברתית והפעילו (בעיקר הנזירות) בתי חולים, בתי ספר ובתי יתומים. בתקופת מלחמת העולם השניה שימשו חלק מהמנזרים ברחבי אירופה מקלט ומסתור ליהודים נרדפים, וידועים מקרים בהם מסרו הורים יהודים את ילדיהם ותינוקותיהם למנזרים בטרם נשלחו למחנות ההשמדה. חלק מילדים אלה גדלו במנזרים והפכו לנזירים, מבלי להכיר כלל את מוצאם היהודי.
המנזרים האורתודוכסיים אינם נבדלים בחלוקה מסדרית והם אינם עוסקים בהוראה או טיפול בחולים ואביונים. המנזרים מאכלסים בין נזירים בודדים לאלפי נזירים. מנזר מר סבא במדבר יהודה הוא אחד הקדומים בעולם. הוא בן כ-1500 שנה, ונחשב לראשון המנזרים האורתודוכסיים. הוא מאכלס כיום כ 10 נזירים, אך בעברו שימש אלפי נזירים. מנזר זה הוא חלק מתוך רשת של כ-14 מנזרים פעילים, ממצרים ועד לתורכיה ויוון.
בתרבויות המזרח, המנזר הוא תופעה נפוצה בדת הבודהיסטית, וניתן למצוא אותם בעיקר בהודו, סין ונפאל.
