הלנים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלנים (Έλληνες) הוא הכינוי לכלל השבטים ממוצא הודו אירופי שאכלסו את יוון החל מאמצע האלף השני לפנה"ס.
מקור השם הלנים הוא כנראה משם של שבט קטן ששכן בדרומה של תסליה באזור שנקרא הלאס. הפלישה הדורית, שהתרחשה כנראה בסוף האלף השני לפנה"ס, הביאה להתפשטות השם גם לאזורים דרומיים יותר. הכינוי הלנים מוזכר אצל הומרוס רק פעם אחת, כאשר לרוב הוא משתמש בכינויים "אכיאים", "דנאים" או "ארגיוים" על מנת לתאר את כלל העם היווני.
המשוררים הסיודוס וארכילוכוס, בני המאות ה-8 וה-7 לפנה"ס, השתמשו כבר באופן קבוע בכינוי הלנים או פאנהלנים, בכתביהם כאשר התייחסו לכלל העם היווני. נראה שבמהלך המאה ה-7 לפנה"ס הכינוי הלנים נעשה רווח ומקובל בכל חלקי יון, כפי שניתן לראות מכך שהשופטים במשחקים האולימפים כונו "שופטי ההלנים".
לפי המיתולוגיה היוונית [1] מקור השם הלנים הוא בשמו של בנם הבכור של דאוקליון ופירה, "הלנוס". לפי האגדה, דאקוליון ופירה היו הניצולים היחידים ממבול שלח זאוס, אבי האלים, על מנת להשמיד את הגזע האנושי. הלנוס, בנם, נחשב כאבי הגזע ההלני ובניו לאבות השבטים ההלנים השונים.
ההלנים הורכבו 4 שבטים עיקרים, האיונים, האיאולים, הדורים והאיכאים. אלו נבדלו זה מזה בלשונם, תרבותם, דתם ובהתפשטותם הגאוגרפית ביוון ומאוחר יותר ברחבי ארצות אגן הים התיכון. נראה שהחל מאמצע האלף ה-2 לפנה"ס החלו שבטים אלו חודרים בגלים גלים ליוון מכיוון צפון, תוך כדי שהם דוחקים, או מתמזגים עם הילידים המקורים של הארץ, הפלאסגים ועם בני התרבות המיקנית, ששלטו עד אז בארץ זו.
בסוף האלף ה-1 לפנה"ס גל חדש של שבטים הלנים, הדורים, החל לנדוד לתוך יוון, תוף שהוא דוחק בשבטים האחרים לגלי של הגירה מיוון גופה אל מערב אסיה הקטנה. ההלנים המשיכו במסורות של הגירה, התפשטותו והקמת מושבות לאורך כל ההיסטוריה שלהם, מהגעתם הראשונה ליוון ועד לשלהי התקופה ההלניסטית ונציגים מקרב כל 4 השבטים השונים הגיעו לקצוות העולם המוכר, מהודו ועד ספרד.
השם הלאס משמש כשמה של יוון בעת העתיקה וגם, בימינו, לשמה של יוון המודרנית. המונח הלניזם, אשר כנראה נטבע על ידי החוקר הגרמני יוליוס ולהאוזן, נטבע על בסיס שמם הקדום של היוונים.
[עריכה] לקריאה נוספת
•האנציקלופדיה העברית, כרך יד', ראו ערך הלניזם, עמ' 564, ערך הלנים, עמ' 699, כרך יט', ראו ערך יוון, עמ' 408- 410, עמ' 427 -435, הוצאת ספריית הפועלים, 1988
[עריכה] הערות
- 1. ^ לפי אפי זיו, מיתולוגיה עכשיו, עמ' 84, הוצאת עם עובד, 2003.