המועצה הלבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא ויקיזציה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

המועצה הלבנה (The White Council), זהו מושג מתוך עולמו של הסופר ג'ון רונלד רעואל טולקין (הסילמריליון, שר הטבעות).

המועצה הלבנה, שנקראת גם "מועצת החכמים" (The Council of The Wise), התכנסה לראשונה באופן-רשמי בשנת 2463 לעידן השלישי, עידן הטבעת, שבקצו (שנת 3019) הושמדה הטבעת האחת; למרות שחברי המועצה הלבנה נהגו להיוועץ יחדיו עוד בטרם היא נוסדה רשמית. מי שהגה את רעיון המועצה וקרא לכנס אותה, הייתה הגבירה גלדריאל, מלכת עלפי היערות.

המועצה הלבנה, למעשה, נוצרה כגוף הנועד לתכנן את המלחמה והמגננה מול כוחות הרשע, בעיקר של הטבעת-האחת - חלק גדול מתפקידם היה פשוט למנוע מהטבעת להגיע לאדונה שר-הטבעות, אשר יצר אותה. חבריה קיוו שהטבעת לא תימצא לעולם (מלבד סרומן, שרצה אותה לעצמו), או שאם כבר, במקרה הגרוע ביותר, היא תיפול לידיים טהורות שיצליחו לעמוד בפיתוי שלה, ואפילו יביאו להשמדתה.

חבריה הקבועים של המועצה הלבנה היו שנים מהאיסטרי (אלים שבאו בדמות קוסמים זקנים וחכמים לעזור לשוכני-הארץ התיכונה להדוף את הרשע), וגם שלושת הגדולים והאדירים שבראשי גזע העלפים:

סארומן הלבן, שעמד בראש המועצה, ותוך כדי התדרדר לאופל בחשאי כי התפתה לטבעת האחת. הוא קיווה להיות בן-ברית לסאורון, שר הטבעות, או אפילו למצוא ולקחת את הטבעת לעצמו.
גנדאלף האפור, שהסתיר את עוצמתו האדירה לרגע הנכון. הוא היה ידיד נאמן לכל הגזעים בארץ התיכונה אף כי היו שזלזלו בו, וענד את טבעת-האש נריה.
גלדריאל, מלכת העלפים וגבירת עלפי-לורין שנודעה כאדירה והיפה שבעלפים ונשאה את טבעת-המים נניה.
אלרונד חצי-עלף, אדון עמק-ימלדריס (ריבנדל) שנשא את טבעת-האוויר ויליה.
קירדן חרש-הספינות, שר מיתלונד, הנמלים האפורים שבקצה הארץ התיכונה. קירדן הוא הקדום שבעלפי הארץ-התיכונה שנשא את נריה בתחילה ומסר אותה לגנדאלף האפור.

היו גם חברים נוספים ממנהיגי העלפים, שלא היו קבועים, והצטרפו לעתים רחוקות. ואולי גם רדגסט החום, אחד האיסטרי וידיד קרוב של גנדאלף, שהמעיט לבוא בתקשורת עם הגזעים בני-החורין (עלפים, רועי-עצים, בני-אדם, גמדאים והוביטים) והעדיף ידידות עם חיות.

בראשית דרכה של המועצה הלבנה, עמד סרומן הלבן בראשה, כיוון שהוא גם היה מנהיג האיסטרי. אבל גלדריאל, שהגתה את רעיון המועצה, ביקשה מגנדאלף שיעמוד הוא בראשה, כיוון שהיא לא בטחה בסרומן (היא יכלה לזהות רוע בכל אחד), ויחד עם זאת, חיבבה יותר את גנדאלף וידעה כי חכם ונבון הוא יותר ממה שנראה לעין. אפשר להסיק מכך שגם אלרונד וקירדן היו בדעתה, מאהבתם את גנדאלף. אך גנדאלף סירב להיות ראש מועצת החכמים, בטענה כי הוא לא מעוניין במטלות ומחויבויות נוספות, חוץ מהאחת שהטילו עליו כוחות המערב. סרומן תמיד תיעב את העלפים, אך באותו רגע שגלדריאל חשפה את רצונה, הוא תיעב אותה ואת גנדאלף ביותר (את הקנאה בגנדאלף הוא פיתח עוד לפני-כן, כאשר קרידן מסר את הטבעת נריה לגנדאלף, ולא לו), אבל בינתיים שמר סרומן את השנאה בלבו. למרות כל זאת, גלדריאל הצטערה על סירובו של גנדאלף, ומאותו יום הייתה בטוחה שכל המהלכים בארץ התיכונה היו יכולים להיות שונים לטובה אילו גנדאלף עמד בראש המועצה. אולם הדבר לא פגע בידידותם החזקה.

המועצה הלבנה הייתה חיונית מאוד, ובלעדיה הדברים היו יכולים להיות אחרת. כיוון שהמועצה הלבנה הגיעה לבדה לכל הגילויים על-אודות הרשע והאפילה שהלכו והתפשטו בעידן השלישי, לאחר תבוסתו והיעלמותו של סאורון, שר האופל; ואבדת הטבעת-האחת. המועצה הלבנה חקרה, למשל, את הצל והאימה שירדו על דרום יער מירקווד. הם גילו שהישות המיסתורית, המכונה "בעל-האוב", אשר שוכנת שם, היא לא אחר מאשר סאורון, שמסתתר כדי להשיב לעצמו את כוחותיו (הם חשבו תחילה שזהו אחד הנזגול, אבל גנדאלף הגיע עד לשם כדי לברר, ואף גירש את סאורון משם). במועצה הלבנה הוכרע כי על העלפים של לורין לצאת להתקפה במירקווד, כי עדיין שררו שם כשפים אפלים, זדון ורוע נורא, ויצורים איומים שנבראו בתוך האפילה חיו שם. סרומן הלבן התנגד בהחלט ומנע את ההתקפה (מסיבות אישיות רבות, כמו למשל "הברית" שהוא כרת עם סאורון בחשאי דרך אבן הפלנטיר שבצריח אורתנק החסין בפני-כול). גם אם רצון סרומן היה הזוי ותמוה בעיני המועצה, היא ביטלה את ההתקפה. רק מאוחר יותר קראה המועצה בשנית לצאת להתקפה, וסרומן כבר לא אמר דבר כנגד ההכרעה. זו דוגמה לכוונתה של גלדריאל, בכך שסרומן כיזב ושיקר לטובתו הזדונית, וכך גרם להרבה זמן להתבזבז.

גנדאלף האפור היה שגילה, לאחר הרבה פקפוק וחוסר-ביטחון, כי הטבעת האחת נמצאת בפלך (ארץ ההוביטים), ובילבו באגינס שמחזיק בה, בכלל לא מבין מה הערך של החפץ העשוי-זהב. זמן רב גנדאלף ערער בכך שהטבעת-האחת נמצאת בידיו של היצור הכי פעוט, מרוחק ולא מתאים, כיוון שבאחת פגישות המועצה שנערכה לדיון על טבעות-הכוח, שיקר סרומן שהטבעת-השליטה אבדה בים לצמיתות (כדי שיוכל להמשיך בחיפושים אחר הטבעת לבדו), וכך כל חברי המועצה הרדימו מעט את חששותיהם לגבי הטבעת האחת, וגנדאלף התערער עוד יותר לגבי הטבעת של בילבו.

אבל כשגנדאלף היה בטוח בכך - עת שהטבעת-האחת ניתנה כמתנה לפרודו אחיינו של בילבו - הוא סיפר זאת למועצה הלבנה (חוץ מלסרומן, שהחל להתרחק ולא להופיע במועצה, אלא הסתגר בצריח אורתנק ולמד בחשאי על תורת טבעות-הכוח והטבעת-האחת ודרך יצירתן), והם תכננו לקיים שליחות כלשהי על-מנת להביא את הטבעת למקום מוגן (עמק ריבנדל נבחר), ומשם להוציא אותה במסע חשאי להר-הדין, המקום היחיד להרוס אותה. המועצה הלבנה ביקשה מגנדאלף שיהיה אחד מחברי השליחות הזו, ולכן הוא גם נכח במועצת-אלרונד שהתקיימה בעמק ימלדריס והביאה לאיחוד אחוות הטבעת. בערך 17 שנים לאחר שהטבעת עוברת מבילבו לפרודו, גנדאלף מחליט לספר גם לסרומן כי הוביט נושא את הטבעת והמועצה חושבת לשלוח אותו בחשאי לריבנדל. אז סרומן חושף לגמרי את צדו האפל, את שנאתו ואת בגידתו במועצה הלבנה. הוא כולא את גנדאלף האפור על צריח אורתנק, אבל גנדאלף מצליח להימלט משם בעזרת אחד העיטים הגדולים, והמועצה הלבנה לא נפגשת יותר כאותו גוף התייעצות.

עולם הפנטזיה של ג'. ר. ר. טולקין