המצאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

המצאה היא פתרון חדש ובלתי צפוי לבעיה או קושי בעולם המוחשי, הנהגה במחשבתו של אדם. זאת להבדיל מתגלית, שהיא בבחינת הסרת הלוט מעל דבר קיים בעולם המוחשי, שהיה בלתי ידוע עד כה. פעמים רבות נכרכת תגלית בהמצאה: לדוגמה, גילוים של גלי הרדיו הביא להמצאות רבות המנצלות תגלית זו לשם העברת אלחוטית של מידע למרחקים גדולים (שידור רדיו). בדרך כלל יישומה של המצאה מגולם בחפץ מוחשי, אך לפעמים היא מתגלמת בדמות שיטה או תהליך ייצור חדשניים לחפץ ידוע. דוגמה לכך היא שיטת דיואי לקטלוג ספרים בספריות.

המצאות נחשבות לאחד ממנופיה הגדולים ביותר של הכלכלה, ומדד ראשון במעלה בקביעת מידת ההתפתחות האנושית. בעל המצאה רשאי בדרך כלל לבקש ולקבל עליה פטנט, שהוא זכות קניינית המוענקת על ידי מדינה לבעל המצאה על המצאתו. הזכות הקניינית ניתנת לפרק זמן מוגבל, בדרך כלל 20 שנה מיום שהגיש עליה בקשה לפטנט. בתקופה זו זכאי בעל הפטנט לניצול בלעדי של המצאתו.

[עריכה] השפעתן של המצאות

בין ההמצאות יש כאלה שהשפעתן ממוקדת בתחום מסוים, ואין הן מורגשות מחוץ לאותו תחום. להמצאות אחדות השפעה מרחיקת לכת על רווחתם ואורח חייהם של בני האדם. דוגמאות להמצאות מהסוג השני הן:

המצאת הדפוס, שהחלה את מהפכת הדפוס.
מנוע הקיטור ומכונת הטווייה, שהחלו את המהפכה התעשייתית.
המכונית, ששינתה במידה ניכרת את ניידותו של האדם על-פני היבשה.
הטלפון הסלולרי, שהעניק לאדם יכולת תקשורת כמעט בלתי מוגבלת במקום ובזמן.

[עריכה] חממות להמצאות

עד המאה ה-19 הייתה יצירתן של המצאות פעולה אינדיבידואלית של הממציא בבית המלאכה או במעבדה שלו. מאז הולכת מלאכת ההמצאה והופכת לתהליך ממוסד הנעשה בגופי מחקר ופיתוח גדולים, על-ידי קבוצות של חוקרים ומהנדסים. גם כאשר ההמצאה נעשית בידי ממציא בודד, אין זה תהליך פשוט. היטיב לתאר זאת תומס אלווה אדיסון, מגדולי הממציאים, באמרו: "המצאה מורכבת מאחוז אחד של כישרון ומתשעים ותשעה אחוזים של זיעה".

בתי גידול בולטים להמצאות:

זירוקס פארק
מעבדות בל
מרכזי המחקר של חברת IBM

גוף מרכזי בישראל שעיסוקו המצאה הוא חברת "רפאל" (לשעבר רפא"ל - רשות פיתוח אמצעי לחימה).

בשלהי המאה העשרים נעשה עיסוק נרחב בהמצאות במסגרת מפעלי היי-טק, ובפרט בחברות הזנק (סטארט-אפ).

אחד המאפיינים הבולטים של ארגון העוסק בהמצאה הוא הזכות להיכשל (ויש אומרים: החובה להיכשל). בעוד שבפעילות הנדסית שגרתית מצפים מהמהנדס להצליח במשימתו, ואוי לו למהנדס אשר הגשר שתכנן התמוטט, הרי בפעילות שמטרתה המצאה הכישלון הוא תוצאה סבירה ביותר. על משה פלד, שהיה מנכ"ל רפא"ל בשנות השמונים מסופר שאמר על עבודתם של החוקרים: "אם הכול הצליח, סימן שלא העזתם. אני הייתי מצפה ש-50% יסתיימו בכישלון". ד"ר קובי ורטמן, חוקר בולט ברפא"ל ייחס את הצלחת הארגון לגישה ניהולית "שאיפשרה לאנשים להיכשל ולא הוציאה אותם להורג. היא עודדה אנשים ליזום. כישלון בפיתוח או בניסוי נחשב חלק מהלימוד, לא סוף הדרך".

מימוש הזכות להיכשל מצריך חוסן כלכלי של הארגון העוסק במחקר ופיתוח. חברת הזנק המשקיעה את כל ההון שגייסה בפיתוחה של המצאה, אך אינה מצליחה להביא המצאה זו לכלל מוצר מסחרי, עלולה להגיעה לסוף הדרך.

במדינת ישראל עוסק משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בעידודן של חברות העוסקות בפעילות שיש בה פריצת דרך טכנולוגית, באמצעות המדען הראשי של המשרד. מקור מימון נוסף למיזמים מסוג זה הוא קרנות הון סיכון. בקידום מחקר ופיתוח בתחום הביטחוני עוסק מפא"ת.