הסנהדרין של פריז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסנהדרין של פריז, אספת רבני היהודים בצרפת, הוקמה ביוזמת נפוליאון בונפרטה במטרה להגביר את הפיקוח על היהודים בקיסרותו, אך גם לרכוש את אהדתם.
באותה תקופה, השנים הראשונות של המאה ה-19, שאף נפוליאון להפוך את שלטונו לריכוזי יותר. הסכם שחתם עם האפיפיור כופף למרות הקיסר את הכנסייה הקתולית בצרפת, והבאה בתור הייתה הדת היהודית, שבמסגרת האמנציפציה היה רצון לשלב את מאמיניה בין יתר האזרחים.
ב-1806 נקרתה ההזדמנות. אנטישמים התלוננו על משלח ידם של יהודי אלזס:הלוואה בריבית קצוצה והאשימו את הדת היהודית שהיא מעודדת עושק נוכרים. הפולמוס הביא את נפוליאון לכנס ביולי 1806 בפריז את מנהיגי היהודים על מנת להטיל עליהם לגבש הלכה דתית שתאפשר להולכים בעקבותיהם ל"תאם את אמונתם עם חובותיהם כצרפתים". דבר זה היה נחוץ, לדעת נפוליאון, להחיות את "רגשות המוסר האזרחי" בקרב היהודים, רגשות ש"נטמטמו בעטיו של מצב ההשפלה שבו חיו זמן מרובה כל כך ושאין בדעת הקיסר לקיים אותו או לחדשו".
כדי להפוך את החלטות האספה, שנענתה לרצונותיו של נפוליאון, לסמכותית יותר הודיע נציג נפוליאון לאספה שבאוקטובר תכונס אספה מצומצמת וחשובה יותר, שתקרה "סנהדרין", וישתתפו בה 71 נכבדים, כמניין החברים בסנהדרין ההיסטורית. רוב חברי הסנהדרין הנפוליאנית נלקחו מבין רבני האספה. אליהם הצטרפו גם כמה צירים לא רבניים מהאספה וכן רבנים שלא נכחו באספה. שתי משלחות באו מחוץ לצרפת:משלחת מאמסטרדם שייצגה את אלו שחפצו בתיקונים בדת ומשלחת מפרנקפורט.
נראה שלבד ממניעיו הפוליטיים סבר נפוליאון גם שעל ידי השבת הסנהדרין עשויים היהדות לראות אותו כמין משיח וגואל מודרני.
בראש הסנהדרין נבחר לעמוד הרב דוד זינצהיימר, פוסק הלכות נחשב ומחמיר למדי. בין השאר סירב להתיר גילוח הזקן בחול המועד לבאי האספה, מלבד אלו הנאלצים להיפגש עם המלכות. דיוני הסנהדרין התקיימו ברוב טקס ובחגיגיות. תפקידה היה לאשר תשובות לשאלות שהפנה נפוליאון ליהודים. השאלות עסקו במגוון נושאים הקשורים ליחסים בין יהודים ללא יהודים בצרפת:
- האם מותרת ליהודים הפוליגמיה?
- האם מותרים גירושים והאם יש להם תוקף גם כלא אושרו על ידי המדינה?
- מה דעת ההלכה על נישואי תערובת בין יהודים לנוצרים?
- האם יחס היהודים לצרפתים הוא יחס של אחווה? לדעת ההלכה, מה ההתנהגות הראויה כלפי הצרפתים הלא יהודים?
- האם היהודים רואים בצרפת מולדת שהם מחויבים בחוקיה ובגנתה?
- מי בוחר ברבנים, מה מקור סמכותם ועד כמה גדולה שליטתם על חיי צאן מרעיתם?
- האם יש איסור על לקיחת ריבית מיהודים ? מלא יהודים ? האם יש מקצועות האסורים ליהודים?
את עיקרי התשובות לשאלות אלו נתנה כבר האספה שקדמה לסנהדרין. התשובות נועדו להשביע את רצונו של הקיסר שכונה:"האיש המפליא לעשות, חונן ומטיב, חפץ חסד, העביר מעלינו חרפה". על כן נראו בעיני הדורות הבאים כמתרפסות. עם זאת עשו הצירים, רבים מהם יהודים אדוקים ביותר, מאמץ גדול שלא לפגוע בקודשי ההלכה. תפקיד הסנהדרין היה לתת לתשובות האספה משנה תוקף כתקנות דתיות מחייבות.
הסנהדרין אישרה מחדש את חרם דרבנו גרשום האוסר ריבוי נשים. היא אסרה על מתן גט ללא אישור הממשלה ונימקה זאת בכך שהתורה דורשת שאחר הגט ייכרת כל קשר בין האיש לאישה, לרבות קשר על פי חוק המדינה.
הרבנים היהודים עמדו על כך שבין נוצרים ליהודים "מן הנמנע שיהיו קידושין תופסים בהם כדת משה", אך פסקו כי על כל המתחתנים בנישואי תערובת לא יוטל עונש חרם.
לגבי האחווה לבני הארץ פסקה הסנהדרין כי על בני ישראל "מצווה להם מן התורה לאהוב ולעזור את יושבי ארצותם ולהתנהג עמם בכל עניין מדיני ומוסרי כמו עם בני אמונתנו", ואף קבעה כי התורה לא הבדילה בין יהודים לנוכרים "שומרי שבע מצוות בני נוח" בחובה להתנהג עמם במוסריות. הסנהדרין גם קבעה כי אין כל מניעה שיהודי יעסוק בעבודת אדמה, באומנויות ובמקצועות החופשיים, והתורה היללה את יגיעת הכפיים.
אף בעניין הריבית, אחר שהסנהדרין הסבירה כי התורה הרשתה ליטול ריבית מנוכרים רק משום שגם אלו נהגו ליטול ריבית מישראל, בכל אופן הגדילה עשות ואסרה בזמן הזה על כל אבחנה בין יהודי לנוכרי לעניין נטילת ריבית.
תשובות הסנהדרין פורסמו בכמה שפות ונפוצו מאוד. כמה מההתנסחויות בצרפתית היו דו משמעיות בכוונה תחילה.
ב-1808, בהמשך לאותה מגמה שהתחיל בה נפוליאון, הוקמו הקונסיסטוריות, ההתאגדויות המחוזיות של היהודים ובראש צרפת הועמד רב ראשי. על אף נסיונות היהודים לרצות את נפוליאון יצאה באותה שנה, מבלי אישורה של מועצת הממלכה, הפקודה המחפירה, שהטילה הגבלות קשות על חופש העיסוק וההתיישובת של היהודים. אומנם בסופו של דבר היא החזיקה מעמד רק עשר שנים וחלה רק לגבי יהודי מזרח המדינה.
