הספרייה הגדולה של אלכסנדריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הספרייה הגדולה של אלכסנדריה הייתה בעת העתיקה הספרייה הגדולה והמפורסמת בעולם. מניחים כי נוסדה בערך בתחילת המאה השלישית לפנה"ס, תחת שלטונו של תלמי השני ממצרים, אחרי שאביו הקים את מקדש המוזות, המוזאיון. (musaeon) (שממנו שאובה המילה מוזיאון) הארגון הראשוני של הספרייה מיוחס לדמטריוס פאלראוס.
נטען כי הספרייה אחסנה בשיאה בין ארבע מאות לשבע מאות אלף (לדעות מסוימות אפילו מיליון), מגילות קלף, ובתוכן עותקים של חלק גדול מהתרבות היוונית הקדומה. הספרייה גדלה בצורה שיטתית, בשיטה הבאה: כל עובר-אורח נדרש להפקיד את הספרים והכתבים שברשותו בספריה, הללו הועתקו במהירות בידי לבלרים מומחים, אשר מסרו את ההעתק לעובר האורח ושמרו את המקור בספרייה. הרצון להשיג את מירב היצירה התרבותית היווה את הרקע לסיפור יצירת תרגום השבעים, המתואר בפירוט באיגרת אריסטיאס.
משערים כי שריפה אחת של הספרייה נגרמה כשיוליוס קיסר שרף את צי האויב בנמל אלכסנדריה כשניסה לכבוש את העיר. עשרות אלפי ספרים אבדו בשריפה. שריפה נוספת התרחשה כאשר תקף המון מוסת של נוצרים את הספרייה בשנת 391, כיוון שראו במדע ובפילוסופיה משום איום על קודשי הנצרות.
לפי אגדה אחת, חורבנה הסופי של הספרייה התרחש עם הכיבוש המוסלמי בראשות הח'ליף עומר אבן אל-כטאב, לו מיוחסת האימרה: "אם מה שכתוב סותר את הקוראן, אז דינו להישרף, ואם הכתוב מתאים לכתוב בקוראן, אז הוא מיותר, וראוי להישרף".
סמוך לאתר הספרייה הישנה נוסדה בשנת 2003 הביבליוטקה אלכסנדרינה, הספרייה החדשה של אלכסנדריה.
