העיתונות הציונית ברומניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

[עריכה] ראשית העיתונות הציונית ברומניה

בקונגרס הציוני העולמי הראשון, בבאזל, נשא את נאום הפתיחה אחד מראשוני חובבי ציון מבין יהודי רומניה, קרפל ליפה Karpel Lippe ולדבר היה הד חזק ביהדות רומניה.

בשנת 1897 הופיע בעיר בראילה Brăila העיתון הציוני הראשון בשם הסמלי ציון Zion. בעיר גאלצי Galaţi, לא רחוק מבראילה, מופיע בשנת 1898 העיתון הציוני השני, אהבת ציון Dragostea de Sion. בפלוישטי Ploieşti הופיע בשנים 1898 - 1899 קול ציון Vocea Sionului ובעיר ברלאד Bârlad הופיע השבועון Aurora.

בעיר הבירה, בבוקרשט מתחילה העיתונות הציונית ביום 28 באוקטובר 1899 עם הופעת העתיד Viitorul (שבועון שיופיע רק כמה חודשים). בעיתון זה לקחו חלק בין היתר "מ. בוטושנאנו" M. Botoşăneanu, "שמואל כהן" Samuel Cohen, "א. ב. גולדנברג-פוקשני" A. B. Goldenberg-Focşani ועוד. העיתון השני שהופיע בבוקרשט, הוא טריבונה ישראליתה Tribuna Israelită, שהופיע עשר פעמים בין ינואר ובין מרץ 1900. בין ספטמבר 1900 וינואר 1901 הופיעו שמונה מספרים של הדו-שבועון המכבי Macabeul. השתתפו בהוצאתו "נ. מ. בלוך" N. M. Bloch, "א. פ. בראונשטין" E. F. Braunstein, "י. מ. פינקלשטין" I. M. Finchelstein, "י. גולדרינג" I. Goldring, "י. קרידמן" I. Kraidman, "ח. מלטינסקו" H. Meltinescu, "מ. אוסיאן" M. Osian ועוד.

חוג הסטודנטים היהודים בשם "קדימה", מבוקרשט, הוציא כתב עת באותו שם עם אורינטציה ציונית. יצאו לאור רק 3 גיליונות בין 10 במרץ ובין 25 בדצמבר בשנת 1902. אפשר לציין מתוכם את המאמרים של "גריומברג-גליאן" Grumberg-Galian על התפיסה הסוציאלית של היהדות, של "ס. ברוך" S. Baruch על הציונות ההרצליאנית, ושל "פ. ס. הורנשטין" P. S. Horenstein על הציונות ברומניה.

העיתונים הציונים האלה "סבלו" מגל ההגירה של אותה תקופה לכיוון אמריקה. הם נאבקו והפסידו במלחמה לעיתונים יהודים אחרים שסיפקו אינפורמציה למהגרים לאמריקה.

[עריכה] התקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה

בין אוקטובר 1901 ובין אוגוסט 1904 הופיע, תחת הנהלתו של חוריה קרפ Horia Carp, מבשרת ציון, שהכריז על עצמו כעיתון לתעמולה ציונית והפך משנת 1904 לכתב העת הציוני. בין משתתפי השבועון, שהופיע בבוקרשט ,נמנו: "א. אקסלרד" A. Axelrad, "י. פ. בוטושנאנו" I. Fr. Botoşăneanu, "מ. בראונשטין" M. Braunstein, "חוריה קרפ" Horia Carp, "ו. דניאל" W. Daniel, "י. פריש" I Frish, "ל. גריל" L. Grill, "ס. גרוסמן" S. Grossman, "גריומברג-גליאן" Grumberg-Galian, "א. עברי" A. Ivri, "י. קונוביצ'י" I. Kunovici "י. לאון" I. Leon, "מ. רוזנפלד" M. Rozenfeld, "ס. סגל" Sal. Segal. העיתון עסק בבעיות ציוניות פנימיות וחיצוניות, בקונגרסים היהודיים (החמישי והשישי), ביקוריהם של מנהיגים ציונים ברומניה וכמובם בהיבטים של התרבות היהודית, הגירה והמצב הפנימי. העיתון גם ניהל ויכוחים עם כתבי עת אחרים, אנטיציוניים, על חשיבות הלאומיות היהודית, על אירועים בהיסטוריה היהודית, על ההגירה לאמריקה ועל המשך משפט דרייפוס. בעיתון גם הופיעו תרגומים מדבריהם של מקס נורדאו, אחד העם, י"ל פרץ, ישראל זנגוויל וגם שירים ביידיש.

בין 1 בינואר ובין 6 ביוני 1904 הופיע השבועון השליח הציוני. בין המשתתפים בכתיבתו נמנו:" מ. בנבנישטי" M. Benvenisti, "י. ברנישטאנו" I. Brănişteanu, "א. פ. בראונשטין" E. F. Braunstein, "ל. פינקל" L. Finkel, "ח. לבנון" (לאון פרארו) (H. Libanon (Leon Feraru, "דר' מ. מלץ" M. Malz, "א. נמרוד" O. Nimrod, "ל. סגל" L. Segall, "דר' י. סוטק" I. Sotec, "י. ואיזל" I. Waisel, "גרסון וייס" Gherson Weiss. העיתון מציג את עצמו מלכתחילה במילים: "אגודת צעירים מגויסים תחת הנס הקדוש של ציון עם השאיפה להפיץ לנצח את האידאל הזה.

ביולי ואוגוסט 1904, חודשים לאחר שנפסקה הופעת השליח הציוני, הופיעו שני מספרים בלבד של הירחון פלסטינה.

בין 1906 ובין 1916 הופיע הירחון ציון. בשנת 1910 נוהל הירחון על ידי "ד. שרגר" D. Schragher והמשתתפים היו "י. דרגון" I. Dragon, "א. פינקלשטין" A. Finkelstein, "י. פרנסיס" I. Francis, "א. פרוינד" A. Freund, "א. י. אידלסון" A. Y. Idelson, "בן ישראל" Ben Israel, "מ. לנדאו" M. Landau, "ס. לאזאר" S. Lazar, "ל. לבנטר" L. Leventer, "ד. לוי" D. Levi, "י. לואב" I. Loeb, "א. מאגדר" A. Magder, "י. מרכוס" I. Marcus, "דר' אלכסנדר מרמורק" A. Marmorec, "א. מבאשאן-ברלין" A. Mebaşan-Berlin, "א. נורה" A. Nora, "ח. פקלמן" H. Pekelman, "מ. רוזנפלד" M. Rosenfeld, "ס. רוזנפלד" S. Rosenfeld, "דר' ארתור רופין", "י. ס. שפירא" I. S. Shapira, "ד. שפירא" D. Shapira, "ד. שראגר" D. Schragher, "מ. שוויג" M. Schweig, "ס. סגל" S. Segall, "דר' י. סוטק" I. Sotec, "ד. וולף" D. Wolf, "ח. צלטר" H. Zelter ועוד.

העיתון פעל בכיוון של העשרה תרבותית עם דגש על ההיסטוריה היהודית והכוונה לציונות בארץ ישראל.

[עריכה] התקופה שבין שתי מלחמות העולם

ידיעות אחרונות מהעולם היהודי ששינה בהמשך את שמו לידיעות מהעולם היהודי הופק על ידי משרד הקישור של הפדרציה הציונית ברומניה. החל מתאריך 8/8/1922 הופיע 4 פעמים בחודש, בגיליון שהכיל ידיעות קצרות מארץ ישראל, התיחסויות מסחריות, הגירה, החיים הכלכליים ויחסים שבין יהודים לרומנים. ממספר 70, בתאריך 2/3/1924 שינה את שמו, כאמור לעיל, והתחיל להופיע כשבועון. העורך הראש היה "י. יודו" I. Iudo. החל מגיליון מס' 152 הופיעו המשתתפים "אדולף ברנהרדט", "א. שטרן", "י. נימירובר", שמואל פינלס, "ח. ברזיס", "י, לודו", פליקס אדרקה, "ס. אנטים", "ק. באלטאזאר", "מ. בלומנטל", "אידוב כהן", דר' "מ. קוטיק", "י. הספרדי", "ב. יוסיף", דר' ברבו לזראנו Barbu Lăzăreanu, דר' "ת. לובנשטין", "מ. מוסקוביץ'", "א. נואור", "ס. פודולאנו", דר' "ק. זינגר", דר' "ס. זלמן", "נ. זלבינסקי", "מ. גאלאקטיון", "י. וילנסקי", אברהם לייבה זיסו Avram Leiba Zissu, "ס. באינגלאס", "א. מיבשן", גב' "שיונברג", "י. ל. טאובמן" ו"י. צובירה". כתב העת הוציא לעתים מוספים המוקדשים לנושאים מגזריים כמו: ידיעות לילדים, האישה היהודייה (פעמים בחודש), הנוער העברי, עמודים (מוסף ספרותי ואומנותי), ידיעות ספרותיות (החל משנת 1925).

תקוות ישראל היה דו ירחון שהוגדר כ"ספריה ציונית דו חודשית" והוצא לאור על ידי החוג התרבותי הציוני "תקוות ישראל". כתב העת הופיע תחת השגחתו של ועד. העורך הראשי היה "מ. מרקוביץ'-סיון" M. Marcovici Sion. כתב העת הופיע בין 15 בדצמבר 1918 ובין 15 בספטמבר 1919. התוכן כלל ספרות יפה, מידע, תרגומים ועוד. בתאריך 15 באפריל 1919 שונתה כותרת המשנה ל"כתב עת דו חודשי" וגיליון אחד לאחר מכן שונה שוב, הפעם ל"כתב העת של הנוער הציוני". בכתב עת זה פרסמו שירה "ז'. טלנדר", "יצחק דב ברקוביץ'", "מ. וייסמן", ו"שטוירמן". קטעי פרוזה קצרים פרסמו: "מ. מרקוביץ'", "ב. אשכנזי", "שלום אש", "י. ל. פרץ", "ד. פינסק", "י. נגורה" ו"דוד פרישמן". גיליון מספר שמונה מוקדש כולו לשלום עליכם. בגיליונות 10, 11 יש טקסטים בחתימתם של "י. נימירובר", "מ. אבנר", "ישראל זנגוויל", "שלום עליכם", "מקס נורדאו", "תאודור הרצל", "מ. רוזנפלד" ו"מ. וייסמן".