י"ל פרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יצחק לייבוש פרץ

י"ל פרץ (1851 - 1915) הוא שם העט וקיצור שמו המלא של יצחק לייבוש פרץ, מחשובי הסופרים ביידיש ובעברית בתקופת ההשכלה.

י"ל פרץ תיאר באהבה ובאהדה רבה את חיי הקהילה היהודית במזרח אירופה, הזדהה עם סבלות פשוטי העם, ואף כתב באור חיובי ואוהד על תנועת החסידות, שהייתה בתקופה זו יעד להתקפות עזות הן מצד המשכילים היהודיים והן מצד נאמני הדת במתכונתה המסורתית הישנה ("הליטאים").

מרבית יצירותיו של פרץ הם סיפורים קצרים, אך הוא כתב גם שירה, סיפורים ארוכים יותר כמו "חורבן בית הצדיק" (במקור "שלשלת הזהב"), תרגומים - בעיקר של יצירותיו שלו עצמו מיידיש לעברית, וכן עסק בהוראה ובעידוד סופרים עבריים צעירים.

[עריכה] קורות חייו

נולד בעיר ז'מושץ' שבפולין. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר ובישיבה, אך גילה את ההשכלה והמדע כשקרא ולמד בכוחות עצמו, ולא במסגרת רשמית. כמו כן למד בכוחות עצמו שפות אחדות.

במקביל לעבודתו בעיתון "השחר" בו פרסם שירת יידיש משלו, למד משפטים וקיבל הסמכה, אך בשל השתייכותו לתנועה הסוציאליסטית היהודית נשלל רשיונו.

בתקופה זו עזב את עיר מגוריו ועקר לוורשה שם הפך לפעיל בוועד הקהילה, וקנה שם של כותב מוכשר הן בעברית והן ביידיש. סיפוריו עסקו בחייהם של פשוטי הקהילה היהודית ונכתבו בעיקר בשפת יידיש שהייתה שפתם.

בניגוד לסופרים אחרים בתנועת ההשכלה שתקפו את הבערות והניוון של הקיום היהודי בגולה, הרי י"ל פרץ כתב על חייהם הפשוטים בחיבה ובאהבה, הדגיש את רחמנותם, טוהר ליבם וגדלות נפשם. כך בקובץ הסיפורים "מפי העם" ו"שלום בית". הוא כותב בחיוב על הנכונות למסור את הנפש על קידוש השם, מעריץ את צניעותה, טוהרה וחכמתה של האישה היהודית (כמו בסיפור על בת הרב העומדת מול מעניה הקוזאקים ובתחבולה ממיתה עצמה לבל תחולל).

פרץ מרבה לכתוב על חיי החסידים העוסקים בעבודת השם מתוך אהבה ושמחה אמיתיים. הוא הדגיש את ההתעלות הדתית הבאה ממעמקי הנפש מתוך הארה פנימית ולא מתוך נאמנות עיוורת לרבי ושלטונו.

בשנים האחרונות לחייו החל י"ל פרץ לכתוב בעיקר עברית, והשתדל לתרגם יצירות רבות שלו לשפה זו, מתוך הכרה שזו שפתו הנצחית של העם, וזאת למרות שהמוני קוראיו לא שלטו היטב בעברית, ועבורם כתב ביידיש.

קברו של י"ל פרץ בבית העלמין היהודי בורשה

י"ל פרץ היה סופר אהוב ומוערך עד כדי כך, שבמותו נערכה לו הלוויית המונים בהשתתפות 100,000 איש.

[עריכה] מספרי י"ל פרץ בעברית

הכנסת כלה, מקובלים, וילנה, 1922.
האלמנה והרוח, עיבוד לעברית קלה, ירושלים, 1990.
האילמת; מנגינת הזמן, בן אביגדור, ורשה, 1913.
בשעת מגפה, ניו יורק, 1909.
הכנסת כלה, ניו יורק, 1920.
חסידות, דביר, 1971.
טוב, דביר, 1929.
י"ל פרץ לבני הנעורים, דביר, 1929.
ילקוט פרץ, מעובד לעברית קלה, ירושלים, 1975.
כל כתבי י. ל. פרץ, העבריים והמתורגמים מיידיש, דביר, 1975.
מפי העם, הערות וביאורים יהודה פרידלנדר, איורים יוסל ברגנר, דביר, 1971.
נעילה, ניו יורק, 1920.
העגב, שירי אהבה, ורשה, 1890.
פוחת והולך, דביר, 1929.

[עריכה] מאמרים נבחרים על יצירתו

סוגי הסיפורת ביצירתו של י. ל. פרץ, מאת גרשון שקד, נדפס בתוך מאזנים, מ'א, תשל'ו 1976.
"ספורים בשיר ושירים שונים" של י.ל. פרץ וג.י. ליכטנפלד, הספר ובעיותיו, מאת יהודה אריה קלוזנר, נדפס בהקונגרס העולמי למדעי היהדות, 4, תשכ'ט, 1969.
להערכת סיפורי העם של פרץ ולהערכת הז’אנר הדידאקטי, מאת ראובן קריץ, נדפס בכרמלית, י'ז, תשל'ג 1973.
על י.ל. פרץ בכינוס צ’רנוביץ, מאת גדליה אלקושי, נדפס במאזנים, ל'ט, תשל'ד.
המשפחה היהודית באספקלריה של הספרות העברית החדשה : יצחק לייבוש פרץ ודבורה בארון, מאת מנוחה גלבוע, נדפס בתוך המשפחה היהודית בימינו, תש'ם 1980.
פרץ הדראמאטיקן, מאת חנא שמרוק, נדפס במולד, כ'ג, תשכ'ו 1966.
בין ה. לייוויק לבין י.ל. פרץ, מאת ישראל חיים בילצקי, נדפס בקטיף, ט'ז, תשמ'ט 1989.
תנועת העבודה היהודית וספרות יידיש בימי ה"יומ-טוב בלעטלעך" של פרץ ופינסקי, מאת לאונרד פראגר, נדפס בקובץ כנס היסוד, תשנ'ב 1991.
תעודה לתולדותיו של י"ל פרץ מאת יעקב דינזון, מאת אבנר הולצמן, נדפס בחוליות, 1, 1993.
פולקלור יהודי לסוגיו כחומרי בניין לסיפוריו של י.ל. פרץ, מאת נפתלי הרץ טוקר, נדפס בידע-עם, 62, תשס'א 2001.
המחזה ה"חסידי" של י"ל פרץ, מאת חנא שמרוק, נדפס בצדיקים ואנשי מעשה, תשנ'ד 1994.
השקפתו של י.ל. פרץ על הספרות ועל הסופרים עפ"י נאומיו ומאמריו, מאת אשר זעירא, נדפס בעל המשמר, אוקטובר 1981.
על אמנות הסיפור של י.ל. פרץ, מאת שמואל ורסס, נדפס במולד, כ'ג, תשכ'ו 1966.
מתי נולד י.ל. פרץ?, מאת יהודה אריה קלוזנר, נדפס בתרביץ, ל'ו, תשכ'ז 1967.