הפסים הלבנים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הוויט סטרייפס | |
|---|---|
 ג'ק ומג ווייט |
|
| מקור | דטרויט מישיגן ארצות הברית |
| שנות פעילות | 1997—היום |
| ז'אנר | בלוז רוק רוק אלטרנטיבי אינדי רוק |
| חברת תקליטים | יוניברסל רקורדס סימפת'י פור ד'ה רקורד אינדוסטרי V2 רקורדס ת'ירד מן רקורדס XL רקורדינגז |
| חברי ההרכב | ג'ק ווייט מג ווייט |
הווייט סטרייפס הנו צמד רוק מינימליסטי/בלוז מדטרויט.
הצמד הוקם בשנת 1997 ולא זכה בשנותיו הראשונות לתשומת לבם של הציבור או התקשורת. רק בצאת האלבום White Blood Cells ב2001 נכנס הצמד לתודעה וזכה להכרה עולמית, בשל הצליל החדשני שהציג וההפשטה המוצלחת של מוזיקת הגאראג' רוק.
הצמד מורכב משני חברים - ג'ק ווייט - גיטרה ושירה ומג ווייט - תופים.
על אף היותם חברי להקה, ולמרות שהם מגדירים עצמם עד היום כאח ואחות, ג'ק ומג ווייט היו נשואים לפני מספר שנים - ואף הודלפו לרשת מסמכי הגירושין שלהם.
[עריכה] ההתחלה (האלבומים The White Stripes וDe Stijl )
הווייט סטרייפס נוסדו ביום הבסטיליה לשנת 1997 בדטרויט. בשנותיו הראשונות של הצמד, גם לאחר שערכו ג'ק ומג סיבוב הופעות עם הלהקות Pavement וSleater-Kinney, הם נותרו להקה שנאבקת בסצינה המקומית של דטרויט. במהלך זמן זה, הם שחררו מספר סינגלים בלייבלים עצמאיים, כגון Sympathy For The Record Industry. לייבל זה אף שחרר את שני אלבומיהם הראשונים של הווייט סטרייפס.
ג'ק תאר את אלבום הבכורה של הווייט סטרייפס (ששוחרר ב1999 ונשא את שמו של הצמד), כ"...מאוד עצבני... הכי גולמי, הכי עוצמתי והצליל הכי 'דטרויטי' שהקלטנו אי פעם".
האלבום השני של הצמד, De Stijl (ששוחרר בשנת 2000), נקרא על שם אמנות תנועה גרמנית מינימליסטית. שמו של האלבום אמור להצביע על הסגנון המוזיקלי שניסה להשתמש בו הצמד באלבום זה.
עטיפת האלבום מציגה הדגמה של אמנות הDe Stijl בצבעים המזוהים עם הלהקה עד היום - אדום, לבן ושחור. צבעים אלו נמצאים גם במלתחה היחודית של הצמד. סיבת הצמד לבחירת צבעים אלו כצבעים המזוהים עמו אינה ברורה לגמרי. עם זאת, במספר ראיונות סיפר הצמד שהצבעים אדום ולבן מסמלים את סוכרית הנענע (ואת תמימותה של תקופת הילדות), בעוד הצבע השחור מייצג את שיווי המשקל של המספר 'שלוש' (שמשמעותו שימוש בשלושה כלים מוזיקליים: שירה, גיטרה ותופים). בין השאר, ג'ק סיפר שהצבעים מבוססים על צעצועים לגיל הרך (ונצבעים כל משום שבתחילת חייהם התינוקות עיוורי צבעים). עוד לפני הקמת הצמד, התמקד ג'ק בשלושה מערכי צבעים. כאשר עבד כרפד, כל כליו, תלבושתו האחידה והמסחרית שלו היו צבועים בשחור, לבן וצהוב.
למרות השימוש הקבוע בשלושת כלי הנגינה - השירה, הגיטרה והתופים - לעתים ג'ק משתמש באורגן, פסנתר ואף מרימבה. בהופעות חיות, הצמד אינו משמיע קטע פעמיים או עורך סט השמעה קבועה. לעתים קרובות ג'ק מאלתר ואף 'חותך' קטע שירה או ניגון על מנת 'לקפוץ' אל אחר.
[עריכה] פופולריות גואה (האלבומים White Blood Cells וElephant)
הווייט סטרייפס נהנו מהצלחתם המשמעותית הראשונה בעת יציאת אלבומם White Blood Cells בשנת 2001, בחסות לייבל ראשי.
הצליל המופשט של רוק המוסכים שהופיע באלבום זכה לשבחים רבים בבריטניה, שבמהרה הגיעו גם לארצות הברית ותרמו להצהרות הרבות על הצמד כאחד ההרכבים הרעננים והמעוררים של שנת 2002. כמו כן, בשנת 2002 בחר המגזין Q את הווייט סטרייפס כאחת מ50 הלהקות שחייבים לראות לפני המוות בנוסף לכך, תרם להמולה הקליפ שליווה את צאת אחד הסינגלים מתוך האלבום - Fell In Love With A Girl. הקליפ, שהוצג על גבי קוביות לגו, בוים על ידי מישל גונדרי, וזכה לתשומת לב רבה.
האלבום הרביעי של הווייט סטרייפס, שנקרא Elephant, שוחרר ב1 באפריל 2003, וזכה לתשואות רבות, לביקורות גורפות ולהצלחה מסחרית רבה וגדולה הרבה יותר מקודמו. האלבום Elephant היה לאלבום הראשון של הווייט סטרייפס שזכה להגיע לראש מצעד האלבומים הבריטי, ולעשרת הגדולים של מצעד האלבומים האמריקאי. ב8 בפברואר 2004 זכה השיר Seven Nation Army בפרס הגראמי כשיר הרוק הטוב ביותר. האלבום Elephant זכה בפרס כאלבום המוזיקה האלטרנטיבית הטוב ביותר. האלבום הוקלט באולפני טו ראג בלונדון עם ליאם ווטסון. כל כלי נגינה שנעשה בו שימוש להקלטת האלבום התגלה או הומצא לפני הולדת חברי ההרכב. סינגלים נוספים ששוחררו מהאלבום הם The Hardest Button to Button וI Just Don't Know What To Do With Myself - גרסת כיסוי לשיר של ברט בצ'רץ'.
בשנת 2003, הופיעו ג'ק ומג בסרטו של ג'ים ג'רמוש, קפה וסיגריות, במקטע שנקרא ג'ק מציג למג את עמוד הטסלה שלו.
[עריכה] אירועים נוכחיים (האלבום Get Behind Me Satan ולאחר מכן)
ב1 ביוני 2005 נישאו ג'ק והדוגמנית קרן אלסון במהלך סיבוב ההופעות של ההרכב בדרום אמריקה. הטקס התקיים בנהר האמזונס, בחגיגה מקומית. כרגע מצפה הזוג לילדו הראשון. מנהל ההרכב איאן מונטון היה שושבינו של החתן, ומג הייתה שושבינת הכלה.
האתר הרשמי של הווייט סטרייפס טען ש"אלו נישואיהם הראשונים של שני הנשואים הטריים", תוך התעלמות ממסמכים שפורסמו בעבר והוכיחו שג'ק ומג היו נשואים זה מכבר.
אלבומם החמישי של הווייט סטרייפס, Get Behind Me Satan, שוחרר בצפון אמריקה ב7 ביוני 2005 ואגר שבחים רבים בעיתונות ובקרב הקהל הרחב. עד עתה שוחררו שלושה סינגלים מן האלבום. הראשון מביניהם, Blue Orchid, הפך לשיר פופולרי במיוחד בתחנות הרדיו הלוויניות ומבוססות גלי הרדיו. אשתו של ג'ק מופיעה בקליפ המלווה את השיר. הסינגל השני ששוחרר עד עתה מהאלבום הוא My Doorbell. את הסינגל השלישי, The Denial Twist ליווה קליפ שאף הוא בוים על ידי מישל גונדרי, המתעד הופעה אחת של הצמד מתוך שבוע שלם של הופעות בתוכנית הלייט נייט של קונאן או'בריין, ואת התנהלות הצמד אחריה - כאשר הקליפ כולו מלווה באפקטים בסגנון הווייט סטרייפס.
בשנת 2005 במגזין הרולינג סטון Rolling Stone נכתב: "אם אתה רוצה להיות חבר בלהקת רוק ואתה לא רוצה להיות חבר בווייט סטרייפס, זה כל כך מבאס להיות אתה עכשיו."
ההרכב שחרר לiTunes גרסת כיסוי לשיר של טייגן ושרה, שנקרא Walking with a Ghost ב14 בנובמבר 2005. השיר שוחרר מאוחר יותר, ב7 בדצמבר, כחלק מEP בשם Walking with a Ghost, שאליו מצורפות ארבע גרסאות מהופעות חיות לשירי ההרכב.
ב1 בדצמבר 2005 ביצע ההרכב את ההופעה המוזיקלית הראשונה בדיילי שואו עם ג'ון סטיוארט, כאשר ביצע את שני הסינגלים הראשונים ששוחררו מאלבומו האחרון - The Denial TwistוMy Doorbell.
לטקס הענקת פרסי הגראמי 2006 זכו הווייט סטרייפס למועמדויות בשתי קטגוריות: ביצוע הפופ הטוב ביותר לצמד או יותר (עבור My Doorbell) והביצוע האלטרנטיבי הטוב ביותר (עבור האלבום Get Behind Me Satan).
