בלוז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| בלוז | |
|---|---|
| מקורות סגנוניים: | שירי עבודה ושירים דתיים של האפרו-אמריקאים |
| מקורות תרבותיים: | מוזיקה מערב אפריקאית שהובאה לדרום מזרח ארצות הברית על ידי עבדים אפרו-אמריקאים, בעיקר לדלתת מיסיסיפי |
| כלים: | גיטרה - גיטרה באס - מערכת תופים - זמר - פסנתר - מפוחית פה |
| פופולריות מיינסטרים: | פופולריות נרחבת עד שנות ה-50 של המאה ה-20. המהלכים ההרמונים וה"תווים הכחולים" (blue notes) הנפוצים בבלוז השפיעו רבות על סגנונות מוזיקליים מערביים לאורך כל המאה ה-20. |
| נגזרות: | ג'אז - רית'ם אנד בלוז - רוק - סול |
| תת-ז'אנרים | |
| קאנטרי בלוז - דלתא בלוז - ג'אז בלוז - בוגי ווגי | |
| ז'אנרי פיוז'ן | |
| בלוז רוק - בלוז סול | |
| סצינות איזוריות | |
| בלוז בריטי - בלוז אירופאי - בלוז סט. לואיס - בלוז טקסאני - הבלוז של שיקאגו | |
| נושאים קרובים | |
| סולם בלוז | |
בלוז (מאנגלית: Blues) הוא סגנון מוזיקלי ווקאלי ואינסטרומנטאלי המבוסס על סולם פנטטוני ובאופן טיפוסי על מאפייני מהלך הרמוני בן 12 תיבות. מקורו של הבלוז הוא בארצות הברית, בשירת העבדים האפריקנים. שירה זו כללה שירי עבודה, שירי דת וכן מאפיינים של מוזיקה אפריקנית שורשית. סגנון זה נחשב לפואטי, מלודי, הרמוני ובעל קצב מיוחד משלו, דבר המבדיל אותו מכל סגנון מוזיקלי אחר.
הבלוז השפיע רבות על המוזיקה הפופולרית והוביל ליצירת שלל סגנונות המהווים את כובד המשקל של המוזיקה המערבית המודרנית. ביניהם: הג'אז, רית'ם אנד בלוז, רוק, מטאל, קאנטרי ואף השפעות מסוימות על מוזיקה קלאסית מודרנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה אמנותי
על מנת לשמור על הפשטות אומצו חוקים מאוד נוקשים לשירי הבלוז. הבלוז הינו שיר מלנכולי איטי, בעל הרמוניות סינקופיות והרמוניות המכילות תווים מונחתים (במול). בשיר בלוז כמעט תמיד יהיו 12 תיבות בבית: 3 סדרות בנות 4 תיבות כל אחת, והסדרה השנייה היא חזרה על הראשונה. השורה האחרונה מאולתרת על רקע ליווי קבוע.
הבלוז מאופיין בהצהרה שחוזרת על עצמה פעמיים, ובתשובה להצהרה. המנגינה בנויה כך שההתחלה והסוף של כל קטע יהיו בעלי תבנית זהה. יש מבנה פואטי חד משמעי הן בטקסט והן במוזיקה שמזוהה כבלוז, אפשר להכניס צבע וקישוט אך המבנה תמיד נשאר.
התבנית המוזיקלית של הבלוז משמשת בסיס לג'אז מחד, ולרוק מאידך.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הבלוז כשירת עבדים
מקורו של הבלוז הוא בשילוב של שירי נשמה עם שירתם של העבדים השחורים בארצות הברית ב-מאה ה-19. מטבע הדברים, בשל היותם עבדים, השחורים בארצות הברית לא ידעו קרוא וכתוב, על אחת כמה וכמה שלא ידעו תווים. אך שעה שהם שהיו עובדים בשדות הכותנה, הם היו שרים שירים עצובים שהמציאו בעל-פה, ואשר ביטאו את מצוקתם. זו הייתה שירת הבלוז.
עם שחרור העבדים במחצית השנייה של המאה ה-19, החלה מוזיקת הבלוז להתפתח ולהתפשט אל מעבר לשדות הכותנה. זמרים שחורים היו עומדים במרכז כיכרות הערים והיו שרים לקהל הרחב, ממש כשם שעשו זמרי הקאנטרי הלבנים באותה תקופה. צורה זו של בלוז ווקאלי (השימוש בכלי נגינה בשנים אלו, הסתכם, לכל היותר, בליווי שולי ופשוט אשר נועד לתת קצב) הייתה נפוצה באותה תקופה באזור דלתת המיסיסיפי, הכוללת את המדינות מיסיסיפי, ארקנסו, אלבמה ולואיזיאנה.
בתחילת המאה ה-20, החל הבלוז לצבור פופולריות באזורים נוספים ברחבי ארצות הברית, בין השאר בעקבות הגירה מאסיבית של שחורים מדלתת המיסיסיפי לערים צפוניות יותר (כגון שיקאגו). אז גם התפרסמו יצירות הבלוז הראשונות: "ממפיס בלוז" (1912) ו"סיינט לואיס בלוז" (1914) מאת ויליאם כריסטופר הנדי (שמוכנה לעתים "אבי הבלוז"), ו"ג'לי רול בלוז" (1915), מאת ג'לי רול מורטון. הבלוז אף השפיע על מלחינים קלאסיים, כגון הפסנתרן ג'ורג' גרשווין, שהלחין את היצירה התזמורתית "רפסודיה בכחול" (1924).
בתחילת שנות ה-20 של המאה, הבלוז החל לשקוע ולאבד מהפופולריות שלו, בשל עלייתו של סגנון מוזיקלי חדש: הג'אז, אשר לימים הושפע רבות מהבלוז.
[עריכה] מהפכת הגיטרה החשמלית
בשנות הארבעים החל הבלוז בתהליך של חזרה למרכז תעשיית המוזיקה. זאת, בעקבות המצאתה של הגיטרה החשמלית בשנת 1930. מבלי לדעת תווים, לקחו נגני הבלוז לידיהם את הגיטרה החשמלית והחלו לאלתר. הם למדו אלו תווים מתאימים לאלו, וכך פיתחו את חמשת סולמות הבלוז: הסולמות הפנטטוניים (המלה פנטה= 5 ביוונית), הנגזרים מהסולמות המינוריים, ואשר כוללים בסה"כ 5 תווים כל אחד (כל התווים מלבד הדרגות השנייה והשישית). הם לא הסתפקו בהקשה רגילה על המיתרים, והוסיפו גלישות של האצבעות לאורך המיתרים (סלייד) ומתיחות מיתרים כלפי מעלה (בנד) (ר' ערך פריטה בגיטרה). פעולה זו האחרונה גרמה לעיוות הצליל ולהגבהתו ההדרגתית. הם גם המציאו אקורדים משלהם, הספטאקורדים, אשר להם נוסף התו השביעי בסולם (ספט= 7 ביוונית). הספטאקורדים שימשו לליווי לאלתור. ליווי זה נוגן בקצב נגינה איטי של צליל ארוך וצליל לסירוגין.
לכל צורת הנגינה החדשה שפותחה, צורפו שירי הבלוז הישנים, שירי העבודה, וכך נוצרה מוזיקת הבלוז ה"משודרגת", אשר נוסף על השירה, כללה גם נגינה מפותחת. הבלוז החדש היה בעיקר אינסטרומנטאלי, והדגש החזק ניתן לכלים, ובמיוחד לגיטרה החשמלית.
[עריכה] מבלוז לרוק אנד רול
בשנות החמישים, הבלוז עבר שינוי מהפכני נוסף. כאמור, קצב הבלוז חזר, אך לא רק בצורתו המקורית, אלא גם בצורה של רוק אנד רול, או בקיצור, רוק'נרול– גרסה הרבה יותר מהירה ושמחה לבלוז. בניגוד ליוצרי הבלוז, אומני הרוק'נרול ברובם היו לבנים. הרוק'נרול ירש מהבלוז את הקצב ואת טכניקת הנגינה בשלמותם, על כן, בלוז (בגרסתו האינסטרומנטאלית) ורוק'נרול הינם סגנונות אחים, בלתי ניתנים להפרדה. אף-על-פי-כן, אומני הרוק'נרול הוסיפו גם מספר חידושים, כגון, שירה שמחה, קצב תופים מהיר, ופריטה הרבה יותר מהירה על אקורדים שמחים יותר. מוזיקת הרוק'נרול הייתה מוזיקה סוחפת שלוותה בריקודי זוגות סוערים. חלק גדול מאמני הבלוז-רוק'נרול הוסיפו גם גיטרות אקוסטיות בנוסף לגיטרות החשמליות, ואף הולחנו שירי בלוז-רוק'נרול במיוחד עבור גיטרה אקוסטית.
[עריכה] השפעות הבלוז
תרבות הרוק'נרול הלבנה הססגונית, אשר הגיעה לשיאה בשנות השישים, דחקה בהדרגה את רגלי תרבות הבלוז השחורה העצובה. אך מבחינה אומנותית, הבלוז המשיך לפרוח גם בשנות השישים והשבעים, אם כי, בצלו של הרוק, ההולך ומתעצם. עם זאת, אין לשכוח, כי כל יוצרי הרוק הקלאסי והכבד ינקו את יסודותיהם והשראתם מהבלוז.
הבלוז השפיע מאוד על תעשיית המוזיקה הבריטית אחרי מלחמת העולם השנייה וניכר בהרבה שירים של הביטלס, המאפיין הוא הרבה רגש שמושמע במילים ובמנגינות הרכות. גם בשירים אמריקאיים ניכרים השפעות הבלוז בשירים רבים. כך שגם אם השיר לא כולל את המבנה הנוקשה של הטקסט, המוזיקה, והמצלול, עדיין ניתן להבחין בו ברגש העגמומי והרומנטי שהוא רגש הבלוז.
מלבד היותו עולם ומלואו בפני עצמו, גדולתו של הבלוז היא בהיותו בסיס מוצק לכל יוצרי הרוק הקלאסי והכבד, ולטכניקת הנגינה בגיטרה חשמלית.
[עריכה] הבלוז בישראל
הבלוז בישראל לא התקבל למיינסטרים ועיקר הפעילות נעשית בשולי תעשיית המוזיקה בישראל. אף-על-פי-כן, פועלים מספר אומנים, המופיעים לפני קהלים קטנים. על החשובים שבהם נמנים הגיטריסט רוני פיטרסון ולהקתו, אשר מפעם לפעם אף מארחים אמנים מחו"ל. כמו כן, אומני בלוז אמריקאיים מרבים להופיע בישראל.
[עריכה] רשימת אמנים
[עריכה] בלוז ווקאלי
- בוב סגר
- בן קינג
- ו' הנדי
- שירלי ג'ונסון
- רוברט ג'ונסון
- ביג ביל ברונזי
- ממפיס סלים
- סקיפ ג'ימס
- מאדי ווטרס
- ג'ון לי הוקר
- בי בי קינג
- האולין וולף
- ווילי דיקסון
- ג'ון מיאול
[עריכה] בלוז אינסטרומנטאלי
(כולם גיטריסטים, מלבד לואי ארמסטרונג החצוצרן)
- אריק קלפטון
- גארי מור
- ג'ימי הנדריקס
- סטיבי ריי ווהן
- היירם בולוק
- לואי ארמסטרונג
- רוני פיטרסון
- רוברט קינג
[עריכה] קישורים חיצוניים
- Year Of the Blues קישור מצוין לאתר שהוקם במלואת 100 שנה לבלוז.
- Year Of the Blues Radio Series אוסף תוכניות רדיו מוקלטות בנושא מוזיקת הבלוז.
