הקונגרס של ארצות הברית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקונגרס של ארצות הברית הוא הרשות המחוקקת הפדרלית של ארצות הברית. הסעיף הראשון בחוקת ארצות הברית מחייב ייסודו של קונגרס בן שני בתים המורכב מסנאט ומבית נבחרים, המהווים יחדיו את הרשות המחוקקת של ארצות הברית.
הסנאט מורכב מנציגי 50 המדינות השונות שמרכיבות את ארצות הברית, שלכל אחת מהן, קטנה כגדולה, יש אותו הייצוג (שני סנאטורים). בבית הנבחרים הייצוג יחסי בהתאם לגודל אוכלוסיית המדינה. הסעיף הראשון בחוקה האמריקאית מחייב את המדינות להשגיח על הבחירות הפדראליות, אך מסמיך את הקונגרס להתקין לכך תקנות. ב-1842 הנהיג הקונגרס את שיטת חלוקת המדינות למחוזות בחירה לקונגרס. בית המשפט העליון נדרש מאז פעמים אחדות לדון בטיבם ובצדקתם של אופני חלוקה שונים.
התיקון ה-17 לחוקה, שנעשה בשנת 1913, קובע שנציגי כל מדינה לסנאט יבחרו על ידי תושביה בבחירות, ולא על ידי בית הנבחרים של אותה מדינה, כפי שהיה לפני כן.
כמה מסמכויותיו של הקונגרס מנויות בחוקה במפורש. ביניהן חשובות במיוחד סמכות הסדרת הסחר הבין מדינתי והבינלאומי, סמכות שהוזכרה רבות בהקשר למגבלות על היוזמה החופשית במאה ה-20 ולהתערבות בחקיקה הכלכלית הפנימית במדינות. שימוש כזה נעשה בה החל משנות השלושים של המאה. בנוסף, החוקה מספקת לקונגרס את הסמכות הבלעדית להכריז מלחמה ואת הסמכות להטיל ולגבות מיסים ולגייס הלוואות בשם ארצות הברית.
[עריכה] ראו גם
