זורק אבן למרקוליס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זורק אבן למרקוליס הוא ביטוי תלמודי שבא לתאר מי שהתכוון לטוב ונמצא עושה רעה.
מרקוליס הוא הנוסח התלמודי לשמו של האל הרומאי מרקורי, שעל-פי התלמוד, דרך עבודתו הייתה הוספה לערימת האבנים שליד פסלו (מסכת סנהדרין, ז, ו). זורק אבן למרקוליס הוא מי שראה את פסלו של האליל, והשליך עליו אבן לאות גנאי, מבלי לדעת שבכך הוא עובד את האליל.
דוגמה לשימוש בביטוי זה נמצאת במסכת חולין (דף קלג.), שבה נאמר: "כל השונה לתלמיד שאינו הגון, כזורק אבן למרקוליס".
לתיאור המצב ההפוך, של מי שהתכוון להרע ונמצא עושה טובה, משמש הביטוי "בא לקלל ונמצא מברך", המבוסס על סיפורו של בלעם.