חבל יתיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חבל יתיר הינו חבל התישבות בדרום הר חברון הגובל בצפון-מזרח הנגב מדרום וממזרח, בהר חברון מצפון ובקצה הצפוני של הערבה.
ההתיישבות באזור החלה לפני מעל מיליון שנים בגלל תנאי השטח הטובים ומשכה לאורך התקופות ובזמן כל סוגי השלטון במקום עד ימינו אנו.
בזמן ממלכת ישראל התקיימו במקום ערים של שבט יהודה וכן שכנו במקום ערים של שבט לוי כמו הערים אשתמוע ויתיר (שעל שמה נקרא כיום החבל "חבל יתיר").
לכאן ברח דוד המלך משאול המלך (מדבר זיף), וכאן פגש את בני העיר אשתמוע שסילקוהו ממנה.
במקום ישנם מספר תילים ארכיאולוגיים כגון תל עירא, חורבת יתיר, תל שוקת ועוד. בחבל שוכן יער יתיר, הגדול שביערות ישראל.
חבל ארץ זה מכיל בתוכו את היישובים בית יתיר (מצדות יהודה), ליבנה (שני), הר עמשא, מיתר, כרמים, טנא עומרים, שמעה ומחנה יתיר.
האזור היה מאז ומתמיד אזור גידול למספר מינים של בעלי חיים מסוימים בגלל תנאי השטח במקום וכיום יש בו עוד מספר ממיני בעלי חיים אלה הנמצאים כיום בסכנת הכחדה כגון יונת הסלעים, הבז האדום והעיט הזהוב.
