חברותא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חברותא היא שיטת לימוד מקובלת בתלמוד והלכה. המילה חברותא מגיעה מן הארמית ופירושה - חבר. בשיטה זו לומדים זוגות תלמידים בקול את הטקסט המונח בפניהם. הלימוד בחברותא מתבסס על אינטראקציות רצופות בין שני הלומדים, ובכך יחודה לעומת לימוד עצמי או לימוד פרונטאלי בכתה. לדעתם של מצדדי השיטה יש בה כדי להעצים את הלימוד, ולהגיע למה שמכונה בז'רגון הישיבתי "עמל תורה" - "ממית עצמו באהלה של תורה", כלומר מאמץ אינטלקטואלי בלימוד. הם גם סבורים שיש לה ערך לימודי וקוגניטיבי מאחר שיש משא ומתן בין שני לומדים. החברותא היא שיטה ידועה ללימוד הלכה, גמרא, הגות ומוסר בעולם הישיבות כולו וגם בקרב יהודים דתיים בשעות הפנאי. מושג ה"חברותא" הפך לאחד מההבטים המרכזיים באתוס הישיבתי, למרות שלא היה קיים בישיבות ליטא הוותיקות (וולוז'ין טלז), שם לא למדו ב"חברותא" אלא ביחידות, תוך כדי השתתפות התלמידים ב"דיבור בלימוד" בקבוצות גדולות יותר בבית המדרש.
בדרך כלל אדם בוחר חברותא המתאים לו מבחינת קצב הלימוד, שיטת הלמידה וכן במאפיינים חיצוניים - גיל שיוך דתי וכו'. בחירת החברותא אינה הדדית בצורה מלאה, מאחר שיש תלמידים הנחשבים מבוקשים יותר כ"חברותא". ישנם מוסדות בהם בחירת החברותא נעשית על ידי הסגל. (ר"ם או "משגיח"). הדבר נפוץ בישיבות לצעירים בגיל תיכון, בהן המורים מעוניינים לאפשר קצב שונה של לימוד בתוך הכתה, או לצרף תלמיד מתקדם לתלמיד מתקשה. אך גם בישיבות גבוהות מצרפים תלמיד מתחיל לתלמיד ותיק, המכונה "חברותא בוגר" על מנת לתמוך בתהליך הסוציאליזציה לערכי הישיבה ולשיטות הלימוד בה.
בקרב הפוסקים הדעות חלוקות בנושא חשיבות החברותא בלימוד גמרא, לדעת פוסקים כדוגמת הסטייפלר לימוד בחברותא הוא חיוב. לעומת זאת יש דעות (כגון הרב יוסף חיים זוננפלד) הסוברים שבלימוד עצמי יש חשש שהלומד יטעה. הלימוד בחברותא מאפשר לו לאמת את הבנתו. כיום, כאשר ספרי לימוד ותקצירים זמינים כמעט לכל לומד, החשש לכך נמוך.
[עריכה] חבורה
שיטת לימוד דומה לחברותא אם כי בקבוצת לומדים גדולה יותר. בחבורה מכין אחד מהמשתתפים נושא תורני מסוים ומעביר אותו בקבוצות קטנות לחברי החבורה. דומה לשיטה המכונה "סמינר" באוניברסיטאות.
