הלכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המושג הלכה הוא כינוי בדת היהודית לכלל הדינים, הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו שעל פיהם מצווה היהודי לנהוג.

בבסיסה של ההלכה היהודית רבנית עומדות המצוות והאיסורים שנכתבו בתורה, אך חכמים ורבנים במרוצת הדורות פירשו, הוסיפו, החסירו והרחיבו את הציוויים כדי להתאימם לתנאי החיים המשתנים. ההלכות והדינים קובצו בידי רבנים לקבצים הלכתיים שונים:

הקובץ הראשון הוא המשנה, שנערכה, לפי נושאים, על ידי רבי יהודה הנשיא בארץ ישראל בשנת 220 לספירת הנוצרים לערך. החוקרים חלוקים בדעותיהם האם התכוון רבי לכתוב ספר הלכות או לא, אך כולם מסכימים על כך שהמשנה אינה ספר פסקים או ספר הלכה והיא כוללת את כל המשא ומתן ההלכתי של תקופתה כולל מדרשים וסיפורים.
מקובל שאפילו במקרים שבהם המשנה אומרת "הלכה כפלוני", אין מקבלים את דבריה מבלי לבדוק את הסוגיה בתלמוד.

הקבצים הבאים הם התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי בהם יש לרוב פסיקה, הכרעה בדבר ההלכה. למרות זאת גם התלמודים אינם מוגדרים כספרות פסיקת הלכה שכן גם הם מביאים את כל המשא ומתן ההלכתי וכן אגדות ומעשים שהיו.
מקובל שלא פוסקים הלכה לפי התלמוד לבד.

מעיון במשנה ובתלמוד ניתן לראות כי למרות שברוב ההלכות היה מנהג אחיד, בתקופות אלה לא תמיד הייתה הלכה מוסכמת, כך למשל נהגו על פי הוראת חכם המקום למרות שדעתו לא תאמה את הלכת ימינו או הלכת מקומות אחרים באותה תקופה. כך למשל בשבת דף קל ע"א, מסופר שבמקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף מבושל בחלב, ומוזכר שהחלטה זו הייתה מקובלת על החכמים שכך יש לנהוג במקומו. גם כיום ישנם מקרים כאלו, כמו ההבדלים בין אשכנזים וספרדים, אך ברוב מוחלט של ההלכות נפסקה הלכה מוגדרת.

על פי התלמוד בזמנם של הזוג הלל ושמאי היו מעט מחלוקות בהלכה, וריבוי המחלוקות התעורר, לאחר שתלמידיהם לא למדו והתבוננו מספיק בדברי רבותם, או בנוסח התלמוד, "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכן, רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות" (בבלי, מסכת סוטה דף מז/ב).

תוכן עניינים 1 סמכותם של ספרי הלכה 1.1 ספרות חז"ל 1.1.1 בבלי וירושלמי 1.1.2 מדרשים 1.2 ספרות הראשונים והאחרונים 2 ספרי הלכה בתקופת הגאונים 3 ספרי ההלכה בתקופת הראשונים 4 ספרי הלכה תקופת האחרונים

[עריכה] סמכותם של ספרי הלכה

[עריכה] ספרות חז"ל

[עריכה] בבלי וירושלמי

מקובל כיום שאסור לחלוק על הכתוב בתלמוד הבבלי, והדבר מעלה שתי שאלות:

• כיצד ניתן בכלל לאסור לפסוק אחרת מן התלמוד, הלא אפשר לחלוק על פסק זה עצמו?
• מדוע פוסקים כמו התלמוד הבבלי ולא כירושלמי, במיוחד לאור העובדה שבתלמוד הבבלי עצמו נאמר שתורתם של חכמי ארץ ישראל עדיפה?

לשאלות אלו נתנו מספר תשובות. היו שראו את התקבלות התלמוד הבבלי כמעין הסכמה כללית שאמנם איננה מחייבת ממש, אך מאחר שהיה ידוע לפוסקים בדורות מאוחרים יותר כי חכמי התלמוד היו חכמים מהם, לא יחלקו על דבריהם. אחרים סברו כי כל דיני התלמוד נפסקו בבית דין גדול בהכרעת רוב, ולכן רק בית דין גדול אחר (שאין לנו כיום) יכול לבטל את פסקיהם. דעה שלישית סבורה כי עצם התקבלותם של פסקי התלמוד הבבלי על חכמי ישראל כולם, הוא זה שנותן להם את התוקף ההלכתי ולכן אסור לחלוק עליו. לפי דעה זו, גם הפסיקה כבבלי בניגוד לירושלמי תוסבר כך. דעות אחרות יסבירו זאת בכך שהבבלי מאוחר מהירושלמי ולכן אנו בטוחים שלא היו פוסקים החכמים כפי שפסקו לולא בחנו את פסקי הירושלמי והיו בטוחים שאלה אינם נכונים.

[עריכה] מדרשים

אין חולק על כך שבמקום בו מדרש חולק על הגמרא הוא בטל מפניה, אך לא ברור האם יש חובה להשמע למדרש הפוסק משהו שהגמרא לא התייחסה אליו. גם לפי אלו המחייבים להשמע למדרשים, ברור שיקלו בדבר כשיש צורך אחר הנפגע בשל כך.

[עריכה] ספרות הראשונים והאחרונים

החיוב שלא לחלוק הוא על התלמוד הבבלי בלבד, אך לדעת רוב הפוסקים, על כל ספרי ההלכה המאוחרים יותר, מותר. ביחס לספרים אלו קיימת מחלוקת שלא הוכרעה, החל מתקופת הראשונים (בעיקר סביב פולמוס הקאנוניזציה) ועד לימינו. לפי גישה אחת, בכל תקופה יש לכתוב ספר הלכה כולל שיקבע את ההלכה שנפסקה לדורות הבאים ויחייב בצורה מוחלטת. לפי הגישה המנוגדת, אין לקבע את ההלכה בספרים מוחלטים כמו השולחן ערוך, וניתן לחלוק על כל פסק שאיננו כתוב במפורש בגמרא.

כיום, רווחת יותר הגישה הראשונה, השולטת בחברה החרדית, אם כי לא באופן מוחלט. רוב הפוסקים ישתדלו להמנע מלחלוק על ספרים שנתקבלו בעם ישראל כספרי ההלכה המובהקים, כמו משנה תורה בזמנו, שולחן ערוך וכיום בדרך כלל גם המשנה ברורה.

[עריכה] ספרי הלכה בתקופת הגאונים

ספרי הלכה מובהקים רבים שמטרתם לפסוק הלכה, נכתבו החל מתקופת הגאונים, שפעלו על מנת ליצור הלכה אחידה לעם ישראל על פי השקפתם והשקפת התלמוד הבבלי. החשובים בהם:

• הלכות פסוקות - הספר הראשון שניתן לראותו כ"ספר הלכות", הוא מיוחס לרב יהודאי גאון, ראש ישיבת סורא (757-761). הספר מסודר על פי נושאים העוקבים, על פי רוב, אחר סדר המסכתות של התלמוד הבבלי. ספר זה עוסק בהלכות שנוהגות לאחר החורבן בחוץ לארץ. לספר זה תחברו קיצורים רבים.
• שאילתות דרב אחאי גאון - שחובר על ידי הגאון רב אחא משבחא, ומסודרות בו כל ההלכות הנוגעות לזמן הזה על פי סדר פרשיות השבוע.
• הלכות גדולות - חובר שני דורות אחרי "הלכות פסוקות" בידי רבי שמעון קאירא. ספר זה מושפע מקודמו אך הנושאים בספר מגובשים יותר ונרחבים יותר.

[עריכה] ספרי ההלכה בתקופת הראשונים

• הלכות הרי"ף חובר בידי רבי יצחק אלפסי (1013-1103) הספר עוסק בשלושת הסדרים הנהוגים בימינו: סדר מועד, סדר נשים וסדר נזיקין הוא בנוי בהתאם למתכונת הלכות גדולות, אך בניגוד אליו לא מתמצת את התלמוד הבבלי אלא מעתיק ממנו קטעים שלמים.
• משנה תורה, הנקרא גם הי"ד החזקה, שכתב הרמב"ם, קובץ הלכה בן 14 חלקים (14 = י"ד), שמקיף את כל התלמוד כולו. גם החלקים שלא נלמדו ולא היה עליהם תלמוד בבלי כמו סדר זרעים וסדר טהרות. בשונה מרוב הפוסקים, נטה הרמב"ם לפסוק לפי הירושלמי, לעתים אפילו כאשר הייתה מחלוקת בין הבבלי לירושלמי. זאת למרות שמקובל כי צריך לפסוק כתלמוד הבבלי. על פי כוונתו המקורית של הרמב"ם, כפי שכתובה בהקדמתו, הוא ניסה באופן חדשני להציע את ספרו כתחליף ללימוד התלמוד, ועל כן קרא לו משנה תורה.
• פסקי הרא"ש, ספר ההלכה של רבינו אשר על סדר הש"ס. על פיו נכתב קיצור פסקי הרא"ש בידי בנו, רבינו יעקב בעל הטורים.
• ארבעה טורים, נקרא גם "הטור" חיבורו של רבי יעקב בן הרא"ש (הנקרא גם "בעל הטורים"). ספר זה כולל ארבעה חלקים: אורח חיים (הלכות הנוגעות לכל יום ולמועדים), יורה דעה (הלכות הנוגעות לאיסור והיתר כמו לדוגמה בשר בחלב), אבן העזר (הלכות הנוגעות לנישואין וגירושין), חושן משפט (הלכות הנוגעות לדיני ממונות) ספר הטור מהווה את הבסיס להלכה בימינו ובנוי על הגמרא ובעיקר על דברי אביו של בעל הטור-הרא"ש ספר זה כולל גם את הרעיונות וההסברים של כל הלכה.

[עריכה] ספרי הלכה תקופת האחרונים

החל מגירוש ספרד מתחילה תקופה הידועה בשם האחרונים

• בית יוסף - חיבור שכתב רבי יוסף קארו שחי במאה ה-16 בצפת בתקופת הפריחה של הקבלה של האר"י ותלמידיו. חיבור המהווה הרחבה תוך דיון בראשונים בדברי הטור, בבית יוסף נפסקה לרוב ההלכה לפי שלושת עמודי ההלכה הגדולים, הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, כאשר הייתה מחלוקת נפסקה את ההלכה לפי הרוב, שניים מול אחד, לספר זה נוספה מהדורה שנייה ובירורים נוספים כהרחבה, שם החיבור הנוסף (הכלול בבית יוסף) הוא בדק הבית (כלומר אחר שבדק את הבית-בית יוסף-ראה צורך להוסיף עוד הערות מספר).
• שולחן ערוך - אחר שנכתב הבית יוסף עדיין לא היה ניתן להכריע ממנו להלכה מחמת ריבוי הדעות שהובאו בו, לכך כתב רבי יוסף קארו סיכום להלכה מהבית יוסף, ספר זה נקרא "שלחן ערוך" אשר תחילתו יועד כקיצור המאפשר לחזור על כל ההלכות תוך חודש, במהרה הפך להיות השו"ע ספר ההלכה המרכזי והחשוב ביותר, שהתקבל על רוב קהילות ישראל. נקרא בשם הזה על פי מימרא של חז"ל שיש לערוך הדינים לפני התלמידים כשלחן ערוך.
• דרכי משה - הרמ"א (רבי משה איסרליש) שחי במאה ה-16, השיג על הספר "בית יוסף" בשלושה דברים: אורכו, השמטת ההלכות שאינם מופיעות בתלמוד על ידו, וצורת פסיקת ההלכה שבו. לכן הרמ"א כתב את הדרכי משה, שהיה במקורו קיצור של הבית יוסף, יחד עם פסקי הלכות שמופיעים בראשונים, ובצורת פסיקת הלכה שהתבססה על דברי הפוסקים האשכנזיים. המדפיסים השמיטו מהמהדורות הרגילות של הטור, את דברי הרמ"א שבהם הוא מקצר את הבית יוסף, וכך נוצרו שני ספרים: "דרכי משה" - הקיצור של המדפיסים. "דרכי משה הארוך" - הספר המקורי של הרמ"א.
• המפה - כמו שרבי יוסף קארו עשה קיצור על הב"י כן עשה הרמ"א קיצור על ה"דרכי משה" וצירפו לשלחן ערוך . שמו של החיבור המפה נובע מכך שהרמ"א פרס כביכול מפה על ה"שולחן" והתאים אותו להלכות אשכנז.
• שולחן ערוך הרב, ספר שנערך על ידי רבי שניאור זלמן מליאדי, בעקבות השולחן ערוך המקורי, בהוספת טעמים וביאורים. כמו כן נוספו דינים חדשים, שלא היו רלבנטיים בתקופת השולחן ערוך. הספר הוגדר "הלכות בטעמיהן".
• קיצור שולחן ערוך - ספר שמתמצת את השולחן ערוך. נכתב על ידי הרב שלמה גנצפריד, על מנת לאפשר לציבור שאינם למדנים ולא יודעים לפסוק מהבית יוסף לדעת את ההלכה.
• חיי אדם - ספרו של הרב אברהם דנציגר מחותנו של הגר"א ספר הלכה מקוצר כדוגמת קיצור שולחן ערוך, שמבטא את המגמה של תימצות ההלכה, לצורך החדרתה לציבור הרחב, ספר זה כולל גם הסברים רעיוניים (שלא כמו הקיצור ש"ע) ונכתב על אורח חיים, הספר על יורה דעה נקרא "חכמת אדם".
• משנה ברורה - ספרו של ה"חפץ חיים" (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין) על חלק "אורח-חיים" מהשולחן ערוך, מטרתו הייתה ביאור ההלכה למעשה וטעמי ההלכות בשולחן ערוך.
• ערוך השולחן - נתחבר על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין, במטרה ש"בו יבואר כל הדינים וההלכות הכתובים בשולחן ערוך... עם כל הדינים המפוזרים בספרי האחרונים. וכל דין ודין בארתי במקומו בטעמו...". הספר מקביל למעשה למשנה ברורה אך נכתב על כל חלקי השולחן ערוך.
• שמירת שבת כהלכתה - ספרו של הרב יהושע ישעיה נויבירט, מסכם את כל ההלכות הנוגעות לשבת, ובייחוד בתקופה המודרנית, על פי פסיקותיו של הרב שלמה זלמן אוירבך. פסיקתו מקובלת ברוב הציבור הדתי והחרדי.
• ילקוט יוסף - ספר ההלכה על-פי פסיקותיו של מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, מקובל על רוב החרדים והדתיים הספרדים. פסיקתו היא כמעט תמיד על פי השולחן ערוך, של רבי יוסף קארו.
• פניני הלכה - ספרו של הרב אליעזר מלמד, אשר מסכם את ההלכה למעשה בימינו ומבאר בקצרה את הרקע להלכה. הספר נועד לאשכנזים וספרדים כאחד. הספר נועד בכדי ללמוד את ההלכה בקצרה. לאחרונה היתקבל הספר בבתי ישראל ולומדים בו בבתי ספר, אולפנות, ישיבות וכן בעלי בתים אשר רוצים ללמוד את ההלכה למעשה.
• קיימת ספרות ענפה של שאלות ותשובות בהלכה, כדי לענות על שאלות שעולות עם השתנות הזמנים. ספרות זו נקראת ספרות שו"ת, אשר פעלה עוד מימי הראשונים והיא נמשכת עד ימינו אלה. אוניברסיטת בר אילן אספה מאות ספרי שו"ת, בפרויקט ממוחשב ייחודי ששמו פרויקט השו"ת.