חומת סוגרים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חומת סוּגרים הינה מערך הגנתי המורכב משתי חומות, חיצונית ופנימית. בתוך החלל הריק שבין החומות הוצבו קירות חוצצים, במטרה ליצור חדרים. לתוך החדרים הייתה גישה מדלתות תוך-עירוניות. החדרים הפנימיים שימשו כחדרי אחסון, או מגורי חיילים בעתות שלום. בעתות מלחמה מולאו בעפר וכך ספקו לעיר הגנה רבה יותר מכל חומה מוצקת. כמו כן, מבנן הפשוט הנמיך את מחיר בנייתן. לתוך החומה לרוב הוכנסו מגדלים רבים שרוחבם עלה על רוחב החומה. נוסף למגדלים, שולבו בחומה שערי תאים.
המוקדמות במערכות הללו נמצאו בתל אל-פול, כנראה אתר "גבעת שאול", לקראת תום תקופת הברזל I. מאוחר יותר, בימי שלמה המלך (תקופת הברזל II), הפכה החומה לאופיינית עבור ערי המלכות החשובות כמגידו, גזר וחצור. יגאל ידין שיער כי בניין החומות הללו היה חלק יחיד במינו ממפעל הבנייה של המלך שלמה, כפי שמתואר במלכים א', ט', ט"ז : "...לִבְנוֹת...וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר".
ארכיאולוגים אחרים הפריכו טענה זאת בהצגת מערכות הגנה שכאלו, ובייחוד שערי תאים, באתרים דוגמת אשקלון. הארכיאולוגים ישראל פינקלשטיין ודוד אוסישקין תיארכו את מרבית מרכיבי השכבה המכילה את השער התאי במגידו למאה התשיעית לפנה"ס. היותה של מגידו המפתח לחקר ארכיאולוגיית הממלכה המאוחדת משפיע על תיארוכי בניין החומות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ידין יגאל, חצור, הוצאת ספריית מעריב והאוניברסיטה העברית, 1975.