חוק וין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק וין, או בשמו המלא, חוק ההסחה של וין, הוא חוק בסיסי בספקטרוסקופיה, העוסק בקרינת גוף שחור. במקורו, חוק וין היה חוק אמפירי, שנגזר על ידי הפיזיקאי הגרמני וילהלם וין בסוף המאה ה-19 מתוך תצפיות בלבד. בשנת 1900, מקס פלנק הציע תאוריה המסבירה את התופעה של קרינת גוף שחור, ובפרט גם את חוק ווין. תאוריה זו, שבמובן מסוים היוותה את הבסיס לתורת הקוונטים נחשבת היום לתורה המקובל לתיאור התופעה.
חוק וין אומר כך: 
, כאשר 
פירושו אורך הגל שבו נפלטת האנרגיה בעוצמה הרבה ביותר, T היא הטמפרטורה של הגוף הקורן, ו 
הוא קבוע פרופורציה הנקרא קבוע וין, שערכו הוא ![\ 2.9 \times 10^{-3} [m \times K]](../../../math/0/e/9/0e958f6b3727536bbc6bffcef73dd559.png)
.
חוק וין חשוב לא רק בספקטרוסקופיה, אלא גם באסטרופיזיקה. חוק וין מסביר מדוע כוכבים חמים זוהרים בכחול (אורך גל קצר יותר), וכוכבים קרים זוהרים באדום (אורך גל ארוך יותר).
