חזון הצמחונות והשלום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חזון הצמחונות והשלום הוא שמו של קובץ מאמרים על אידאל הצמחונות לפי משנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הקובץ ערוך על ידי הרב דוד כהן ("הנזיר"), שהיה מצד אחד צמחוני בעצמו, ומצד שני תלמידו ועורך כתביו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ומכאן נובע השילוב שבין הדברים. בקובץ מובאים דברי הרב קוק על אידאליותה של הצמחונות שתהיה לעתיד לבוא, ורובו של המאמר מוקדש להסברים מעמיקים לכל סוגיית הכשרות. בספר מוסברים הרעיונות העמוקים העומדים מאחורי האיסור לאכול בשר בחלב, והאיסורים לאכול סוגים מסוימים של מאכלים בהגותו של הרב קוק.
[עריכה] אכילת בשר לעתיד לבוא
אכילת בשר, שעל פי דברי התורה הותרה בתקופת נח, היא מציאות של 'אין ברירה'. לשיטת הרב קוק, בשל מצבו המוסרי של העולם בתקופת המבול, הותרה לנח ולבניו אכילת בשר, כדי ליצור חַיִץ המבדיל בין האדם לחיה, כדי שהיחסים בין בני האדם ישתפרו. זה מבוסס על ההנחה שכאשר היחס זהה לכל הקבוצות, עשויים להגיע להדרדרות מוסרית; ובהתאם לפסוק "זובחי אדם – עגלים יישקון" (הושע יג, ג). כמו כן – בגלל הירידה המוסרית ישנה הדרדרות פיזית, וגם מבחינה תזונתית האדם 'צריך' את אכילת בעלי החיים.
מצב זה של מוסר ירוד, תקף עדיין היום. אולם, בעתיד, בתקופה המתקדמת של ימות המשיח, מצבו המוסרי של העולם ישתפר לאין ערוך, ובני האדם לא יצטרכו לאכול בשר – הן מצד בריאותם והן מצד המוסר.
על אף עליונותו וחשיבותו של החזון בעיני הרב קוק, הוא מתריע מפני מימושו המוקדם בדרכים המוניות.
[עריכה] הקרבת קורבנות לעתיד לבוא
כחלק מהאידאל של עולם מושלם בימות המשיח והתקדמות מוסרית כללית, במקביל להפסקת אכילת הבשר כל העולם יתקדם ובעלי החיים יתעלו ויהיו בעלי שכל, דיבור ובחירה כבני האדם. דברים אלו מבוססים על דברי המקובלים, ובפרט האר"י שכתב – "מדרגת החי דלעתיד לבא תהיה כבחינת המדבר דעכשיו על ידי עליית העולמות" [1].
חשוב להדגיש שלדברי הרב קוק בתחילת ימי הבית השלישי יקריבו קורבנות מן הצומח ומן החי כמתחייב מדין התורה, וכלשונו:
| ובענין הקורבנות, גם כן יותר נכון להאמין שהכל ישוב על מכונו, ונקיים בעזרת ה' כשתבא הישועה, ונבואה ורוח הקודש ישובו לישראל, כל האמור ביעודה כמאמר. ולא נתפעל ביותר מהרעיונות של התרבות האירופית, כי דבר ה' אשר עִמנו, הוא עתיד לרומם את יסודי התרבות כולם למדרגה יותר עליונה ממה שיוכל כל שיקול דעת אנושי לעשות. ואין ראוי לנו לחשוב שבקרבנות מונח רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה, אלא שיש בהם טבעיות קדושה פנימית, שאי אפשר שתתגלה ביפעתה כי אם בהגלות אור ה' על עמו, ותחיה מקודשת תשוב לישראל – ואותה יכירו גם כן העמים כולם. | ||
| -- אגרות הראיה, אגרת תתקצד – כרך ד', עמ' כד | ||
אך על־אף שבתחילת ימי הבית השלישי יקריבו בעלי חיים הרי שבתקופה מתקדמת יותר – לא יהיו בעלי חיים להקרבה, שכן בעלי החיים של העתיד אינם בעלי החיים של היום שאותם היהדות מצווה להקריב. מתוך כך מובן שתפסק הקרבת קורבנות מן החי, מתוך מחסור בבעלי חיים מהזן "הישן", שאינו בעל שכל, דיבור ובחירה. וכלשון הרב קוק:
- מי לא יבין שאי אפשר להעלות על הדעת שיקח האדם את בניו ברוח אשר יטפחם וירבה אותם להיטיב ולהשכיל ויזבחם וישפך דמם.
אולם לדברי הרב קוק זהו חזון רחוק – "אמנם הזמנים רחבים, שונים וארוכים ועת לכל חפץ" – ועדיין המעמד המוסרי של העולם רחוק ממצב אידאלי זה. בפרט מזהיר הרב קוק מפני הסלידה מהקרבת הקורבנות בתקופתנו, בעוד רוב העולם אוכלים בשר ולא סולדים מזה. הדו־פרצופיות הזו – קבלת אכילה לצורך האדם וסלידה מהקרבה לאל – מעוררת ביקורת נוקבת בדברי הרב קוק:
- כל זמן שהמעמד המוסרי של האדם מכל צדדיו, בין מצד חלישות החומר שהיא תולדה ישרה יוצאת מהחולשה הפגעים האנושיים ככללם, תולדות נאמנות הנה מעוונותינו ועוונות אבותינו, נצרכים הם לבל ירום לב האדם בגאותו, לבלע ולהשחית כל קושט ודת, לנאץ כל קֹדש, כל צדק ויושר, בין מצד עצם מדרגת המוסר הנמוכה שלא הגיע זמנה כלל להיות אפילו רשאה להטפל עם הצד המוסרי של משפטי בעלי חיים, ע"כ כל אותו הזמן הגדול והארוך שהאדם עודנו נזקק ונדרש לאכילת בשר, לזביחת בע"ח לצרכיו, כל הזמן שעוד יש חפץ בהחזקת החיץ המבדיל בין האדם ובין יתר החיים, מצד צורך שמירת מעלתו המוסרית שלא תתחבל ותתטשטש - כל הזמן הזה כמה מגונה יהיה, וכמה שפלות ערך והריסת מצב של התרוממות הנפש תביא לאדם דליגה פחזנית כזאת...
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יעל שמש, בטבע-און ובריאות, 105 (2000), 14-13 חזון הצמחונות והשלום במשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק באתר "נענע"
