חיה זיידנברג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיה זיידנברג (הוצאה להורג: 1 בפברואר 1948), נערה שקיימה רומן עם ערבי והוצאה להורג על ידי אנשי הלח"י.
חיה זיידנברג התגוררה בחולון בתקופת המנדט הבריטי, להוריה הייתה חנות ירקות בעיר והיא עבדה כאחות בבית החולים הממשלתי ביפו. זיידנברג קשרה קשרים רומנטיים עם דאוד יסמיני, צעיר ערבי שהיה ממפקדי ארגון הנג'אדה הערבי. הנג'אדה היה מעין תנועת נוער. זיידנברג, על פי עדותה של גיסתה, טובה זיידנבג, ניהלה רומן במשך ארבע שנים עם יסמיני. איש הלח"י נחמיה בן טור טוען, כי הקשר בין השניים נמשך שש שנים.
דאוד (או "דייוויד" בפי זיידנברג) יסמיני, ערבי נוצרי שאביו היה ממוצא איטלקי, נחשד ככל הנראה על ידי שירות ידיעות של "ההגנה" (הש"י) בכך שהוא מנסה לסייע לארגונים הערביים במלחמתם נגד היישוב היהודי. הש"י האזין לשיחות טלפון שבהן ניסה יסמיני להשפיעה עליה שתעשה "משהו" לטובת הערבים, אולם מעקב של ההגנה אחרי זיידנברג במשך שבועיים לא העלה דבר, פרט לאותן שיחות (שמקורן היה ביפו). אז ככל הנראה, הודלף הדבר לאנשי הלח"י.
ב-1 בפברואר 1948 הגיעו מספר מאנשי הארגון לדירתה של חיה בחולון ולקחו אותה לפרדס בהדר רמתיים (היום: הוד השרון), שם המתין לה בית דין שדה ששפט את זיידנברג. באותו ערב פרסם הלח"י כרוז בו נכתב:
- בית הדין של לוחמי חירות ישראל דן ביום כ"א בשבט למיתה בירייה את הבוגדת חיה זיידנברג, בת 22, מחולון. היא נאשמת בבגידה במולדת ובעם העברי ובשיתוף פעולה עם הכנופיות הערביות. אשמתה הוכחה. פסק הדין הוצא אל הפועל בו ביום.
גופתה של חיה זיידנברג לא נמסרה מיד לחברה קדישא. רק לאחר זמן הועברה הודעה אנונימית (כדי לא להסגיר את שמות המבצעים), ואנשי החברה קדישא אספו את הגופה הירויה. חיה נקברה בבית העלמין בנחלת יצחק, ליד הגדר.
ההוצאה להורג עוררה הדים ביישוב העברי. כמעט כל כלי התקשורת גינו את המעשה, ומעשים נוספים שביצע הלח"י באותו שבוע, כמו שוד אריגים מחנות בתל אביב, שוד של שתי מכונות כתיבה ואיומים על מפקד משטרת תל אביב שלמה רוזנשטיין שיצא כנגד "המהרסים מבפנים" בהרצאה במועדון העיתונות.
בתגובה, פרסם הלח"י ב-4 בפברואר כרוז נוסף בו נטען כי "באותו יום א' שנידונה והוצאה להורג הפושעת, היא עמדה להכניס ב-10 בבוקר לתל אביב פצצת מוקש ולשימה במקום שיורו לה שולחיה מיפו". עוד נטען בכרוז כי אנשי ההגנה חיפשו את זיידנברג במשך יומיים אך "לא הצליח(ו) למצוא את הבוגדת כיוון שמחלקת הידיעות שלה עסוקה כנראה עד היום הזה יותר ב'פורשים' מאשר באויבי העם ובבוגדים" וכי בניגוד ל"בטלני" ההגנה לכדו "מקצועני" הלח"י בנקל את ה"בוגדת", אשר "לא יכלה להתחמק עוד ונאלצה להודות על פשעה". בכדי לחזק את טענתם פורסמה בכרוז צילום של מסמך ובו הודתה כביכול זיידנברג ב"קשרים עם ערבי" וכי הבטיחה לו באחד הימים להכניס פצצה לתל אביב. עם זאת, הכרוז לא הסביר מדוע לא הסגירו אנשי הלח"י את זיידנברג לאנשי ההגנה. במסמך ההודאה כביכול נכתב:
- "אני, חיה זיידנברג, הגרה בחולון, שד' דב הוז שכ' עם, מודה בזאת שעמדתי בקשרים עם ערבי בשם דוד יסמיני ... הבטחתי לו באחד הימים להכניס פצצה לתל אביב. ערבי זה הוא אהובי במשך שש שנים רצופות. הייתי מבקרת אצלו לעתים תכופות ביפו. לאחרונה קבעתי איתו פגישה ביום א' 1.2.48. חיה זיידנברג".
סיפורה של חיה זיידנברג, ירד עד מהרה מהכותרות בסערת מלחמת העצמאות.
בשנת 1988 הופק תיעוד קולנועי של הפרשה, בשינוים קלים, בסרט "אש צולבת", בו גילם השחקן דן תורג'מן את "ג'ורג' חורי" (בן דמותו של דאוד יסמיני) והשחקנית שרון הכהן את דמותה של "מרים זיידמן" (בת דמותה של חיה זיידנברג).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הרומן האחרון של חיה זיידנברג, אורי קציר