תקשורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תקשורת היא תחום בחברה ובמדע שמהותו העברת מידע בין שני משתתפים או יותר. המשתתפים יכולים להיות שני בני אדם, בעלי חיים ואף מחשבים.

תוכן עניינים

1 תקשורת בעולם החי
2 טכנולוגיית התקשורת
3 תקשורת המונים
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] תקשורת בעולם החי

ערך מורחב – שפת גוף

את התקשורת אפשר לחלק למספר מחלקות על פי החושים שבהם היא נקלטת. תקשורת שמיעתית היא תקשורת באמצעות דיבור או מוזיקה, תקשורת ויזואלית היא תקשורת באמצעות צילום, ציור, פיסול, כתיבה, ספרות או תיאטרון, תקשורת כימית היא תקשורת באמצעות חוש הריח, היא מתבצעת באמצעות בשמים למשל אצל בני אדם ופרומונים אצל בעלי חיים פרמיטיביים יותר.

בבעיות של תקשורת טבעית מטפל קלינאי תקשורת.

תאוריה בסיסית לתקשורת פיתח שנון וויבר לפיה ניתן לחלק כל אקט תקשורתי ל־6 חלקים:

מקור המידע- תפקידו של מקור המידע לברור את המסרים מתוך הנושא עצמו, ולהתאים אותם לסיטואציה התקשורתית הנכונה
קידוד המסר - הוא תרגום הרעיון שבמוח האדם לסימנים
כלי הממסר - אמצעי העברה
המקבל - האמצעי הקולט את הסימנים
פענוח המסר- לתרגם את הרעיונות
היעד- לאיפה הוא אמור להגיע

[עריכה] טכנולוגיית התקשורת

ערך מורחב – טכנולוגיית תקשורת

עם התפתחות הטכנולוגיה התפתחו גם אמצעי התקשורת בין בני אדם. בעבר, נעשה שימוש רב בתקשורת שבעל פה, בדואר ובצורות אחרות של התכתבות איטית. במהלך המאה ה-18, המאה ה-19, המאה ה-20 והמאה ה-21 השתנו אמצעי התקשורת באופן דרמתי. אנשים החלו לדבר באמצעות טלגרף, בקוד מורס, ומאוחר יותר באמצעות הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, והטלפון הסלולרי.

מערכות תקשורת הן נדבך נוסף של התחום. קיימות מערכות לתקשורת נתונים, תקשורת דיבור, ותקשורת מולטימדיה - הכוללות שילוב של תמונה, תנועה ושמע.

את המערכות לתקשורת נתונים ניתן לחלק לרשתות מקומיות (LAN) ורחבות (WAN). חלוקה נוספת היא בין רשתות פרטיות לבין רשתות ציבוריות. דוגמה לרשת פרטית היא רשת של ארגון או חברה מסחרית. דוגמה לרשת ציבורית היא האינטרנט. במקביל צצו גם ישומים המופעלים באמצעות מערכות התקשורת, כגון הפקס על גבי רשתות טלפון, והדואר אלקטרוני על גבי רשת האינטרנט.

[עריכה] תקשורת המונים

ערך מורחב – תקשורת המונים

אספקט נוסף של התקשורת הוא אמצעי התקשורת, ביניהם העיתונות הכתובה, האלקטרונית והמצולמת, זוהי תקשורת ההמונים. כיום ענף זה של התקשורת הוא מפותח מאוד ובזכותו אנו יודעים על חדשות ואקטואליה, רכילות ועוד. כמו כן הוא מספק לנו בידור לשעות הפנאי.

תחום מודרני יחסית של ענף התקשורת, הוא תחום הפירסום והתעמולה - כלים חברתיים בידי גורם קטן יחסית (חברה מסחרית, מפלגה וכו') אשר נועדו לקדם תהליך מסוים בקרב ציבור גדול יחסית בעלי מאפייני המון, בעזרת פנייה ישירה של גורם זה אל כלל הציבור.

תקשורת המונים היא תופעה מודרנית, שתחילתה במאה ה-20. היא מאופיינת בפנייה לקהל רחב, אנונימי ומגוון, על ידי שימוש באמצעי תקשורת המונים, כגון: טלוויזיה, רדיו, עיתונות, קולנוע, ספרות ואינטרנט. בתהליך התקשורת מועבר מסר בו זמנית לציבור רחב של נמענים, ולרוב מדובר בתהליך מורכב טכנולוגית ויקר יחסית מבחינה כלכלית. כך למשל, תוכנית טלוויזיה מועברת לציבור הרחב, האנונימי והמגוון של צופי הטלוויזיה, בו זמנית, על ידי שימוש בטכנולוגיה והשקעה כלכלית. חשוב להבחין בין תקשורת ההמונים כתהליך לבין אמצעי תקשורת ההמונים, שהם כלי טכנולגיים המאפשרים את העברת המסר מהמוען לנמענים.

כאשר בוחנים את תקשורת ההמונים כתחום מחקר אקדמי, החוקרים מתבוננים בכל הגורמים השותפים לתהליך התקשורת: המוען, הנמען, המסר, האמצעי, המשמעות, הקוד, הרעשים בתקשורת וכדומה. בניגוד לתקשורת בין אישית, תקשורת ההמונים מאופיינת רובה ככולה ממוען ממוסד ומבוסס כלכלית; מנמענים רבים ומבודדים זה מזה; ממסר שרובו חד כיווני ומאמצעי תקשורת שמקורו בטכנולוגיה מודרנית. בנוסף, מחקר התקשורת מבקש לבחון האם הנמענים מבינים את המסר התקשורתי ומשמעותו כפי שביקש המוען להעבירו.

עד כניסת האינטרנט בסוף המאה ה-20, נחשב המסר המועבר בתהליך תקשורת ההמונים לחד כיווני. זאת אומרת, לנמענים לא הייתה יכולת להגיב על תוכן דברי המוען, למעט מכתבים למערכות עיתונים. האינטרנט יצר שינוי בעניין זה, באפשרו לנמענים להגיב על המסר כמעט במיידיות שבה הוא שוגר. הנמען אינו נחשב לפסיבי אלא הוא אקטיבי, צרכן תקשורת אשר מחליט בעצמו לאינפורמציה אליה הוא ייחשף.