חכמת ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חכמת ישראל היא תנועה שהוקמה על ידי משכילים יהודיים במאה ה-19, שייסדה את החקר האקדמי של מדעי היהדות והיהודים. מטרתה הייתה להציג את יופיה של היהדות בפני העולם האירופי המשכיל של אותה תקופה, ולבסס את היהדות על יסודות מדעיים מודרנים.
התחום נוסד בידי קבוצת משכילים יהודיים במאה ה-19. המרכזיים שבהם היו ד"ר יום טוב ליפמאן צונץ, אברהם גייגר, צבי גרץ, רבי נחמן קרוכמל (רנ"ק), שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), ושלמה יהודה רפפורט (שי"ר). עורך בטאון התנועה היה גרץ.
תנועת חוכמת ישראל, החוקרים האקדמיים שיצאו בעקבותיה, וחברת הוצאת הספרים מקיצי נרדמים שהוקמה בהשראתה, הניבו יבול של מחקרים מונומנטליים במדעי היהדות, ופרסום מהדורות מדעיות של ספרי היסוד של היהדות.
