חמוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חמוס | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| משפחה: | סמוריים |
| תת־משפחה: | סמורים |
| סוג: | חמוס |
| מינים | |
| Mustela africana Mustela altaica |
|
| שם מדעי | |
 Mustela |
|
החמוס (Mustela) הוא סוג של טורף קטן ממדים הנכלל בתת משפחת הסמורים שבמשפחת הסמורים. בסוג חמוס נכללים כ-15 מינים.
הנפוץ מבין מיני החמוס הוא החמוס המבויית הידוע גם בכינויו חמוס מבאיש Mustela putorius) furo). החמוס המבאיש קיבל את שמו בזכות בלוטות הריח שלו שמפיצות ריח חריף ולא נעים שנועד לסימון טריטוריה, להזדווגות ולהרתעה.
אורך הזכרים יכול להגיע במקרים נדירים למטר מקצה האף עד קצה זנב. הזכרים שוקלים 1-3 קילו ואילו הנקבות 0.5-2 קילו.
החמוס הוא טורף אובליגטורי, כלומר הוא תלוי באספקת מזון מהחי.
בעבר החמוס היה נפוץ בתור חיית ציד באירופה ששימשה ללכידת עכברים, חולדות ומכרסמים אחרים, בזכות גופו הארוך והצר, שמאפשר לו כניסה למחילותיהם. כיום הוא נפוץ יותר כחיית מחמד אם כי ציד מכרסמים בעזרת חמוסים נמשך עדיין בצפון אנגליה ובמקומות אחרים בעולם. מעמדו של החמוס כמשמיד מכרסמים וכחיית בית השתרש באירופה של ימי הביניים מכיוון שחתולים נחשבו אז על ידי הכנסייה כבני לוויה של מכשפות ועובדי שטן. מאוחר יותר תפס החתול את מקומו של החמוס.
[עריכה] מבנה גוף
החמוס בעל גוף מאורך וגמיש, מצטיין בגמישות תנועתו. הרגלים קצרות ובכל אחת מהן 5 אצבעות, אשר ביניהן קרומי שחייה. אפרכסות האוזנים קצרות ומעוגלות. פרוותם של החמוסים לרוב צפופה ורכה.הפרווה משתנה בעונות השנה,כאשר במהלך החורף הופכת לבהירה, ארוכה ומלאה, בעוד שבקיץ נושרת הפרווה והופכת דוקרנית יותר, ולעתים נוצרות קרחות בגוף החמוסים, בעיקר בקצה הזנב. ישנם גוונים שונים לפרווה: חום, שחור, לבקן, בלונדיני ועוד. מספר השיניים הוא 28-38, המלתעות מאוד מפותחות, מאחר והם אוכלים מין החי הם נדרשים למערכת שיניים בהתאם.
[עריכה] ריח
התקשורת בין הפרטים מבוססת הרבה מאוד על חוש הריח. לחמוס בלוטות ריח באזור פי הטבעת, בן הוא משתמש בעת סכנה או לצורך סימון שטח. ריחו של החמוס נובע גם מהפרשות הנובעות מזקיקי השיער, כך שהניתוח להסרת הבלוטות האנליות (שאינו מקובל בארץ) אינו פתרון יעיל לעידון ריחו של החמוס. עיקור או סירוס של החמוס, לעומת זאת מפחית את הפרשת הריח.
[עריכה] מיניות ורבייה
נקבות החמוס מתייחמות פעמיים בשנה, החל מגיל שישה חודשים בערך ולרוב באביב הראשון לחייהן. הזכרים מגיעים לבגרות מינית באותו הגיל על פי רוב. את נקבות החמוס מומלץ לעקר טרם הייחום הראשון, מכיוון שלעתים נקבות חמוס שלא התעברו במהלך הייחום לא יוצאות מייחום ומפתחות הרעלת אסטרוגן ואנמיה מאובדן דם. הנרתיק אצל נקבות מיוחמות מוגדל מאוד והייחום ניכר עליהן. במידה ונקבת חמוס לא מעוקרת נשארת בייחום במשך יותר משלושה שבועות יש לעקרה או להוציאה מייחום באמצעות טיפול הורמונלי הניתן בהזרקה.
