אנמיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנמיה (Anemia) היא שם כולל לכמה מחלות שהמשותף לכולן: תכולה נמוכה של המוגלובין בדם או חסר בכדוריות דם אדומות שיכולות לשאת את ההמוגלובין.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי אנמיה
ניתן לחלק את מחלות האנמיה ע"פ מנגנון היווצרותן:
- אנמיה כתוצאה מייצור מופחת או לקוי של המוגלובין או כדוריות אדומות:
באנמיות מסוג זה, הבעיה היא ביצירת הכדוריות האדומות או החלבון המרכזי בהן המוגלובין.
לאנמיות מסוג זה יכולות להיות מספר סיבות הכוללות:
-
- ייצור מופחת של המוגלובין עקב חסר של ברזל בתזונה.
- ייצור מופחת של המוגלובין עקב מחלה זיהומית כרונית המפריעה לזמינות הברזל בגוף.
- ייצור לא תקין של ההמוגלובין עקב מחלות תורשתיות כגון תלסמיה מסוג אלפא או בטא או במחלת אנמיה חרמשית.
- בעיה בייצור הממברנות של הכדוריות האדומות כמו במחלת אנמיה ספרוציטית.
- יצירה לא תקינה של כדוריות דם אדומות עקב חוסר של ויטמין B12 או חומצה פולית, הנקרא אנמיה מגלובלסטית.
- בעיות בכליות הגורמות לחוסר יצירת ההורמון אריתרופוייטין האחראי לייצור כדוריות אדומות במח העצם.
- בעיה ביצירת התאים האדומים במח העצם, הנקראת אנמיה אפלסטית.
- אנמיה כתוצאה מהרס של כדוריות אדומות או אבדן דם
אנמיה כזו נקראת: אנמיה המוליטית (המוליזה) או בעברית: תמס-דם.
באנמיות מסוג זה ייצור כדוריות הדם תקין ואילו הבעיה היא בהרס של כדוריות דם או בדימום.
-
- הרס מוגבר של כדוריות דם יכול להתרחש בכמה מצבים כגון: תחלואה במחלות אוטואימוניות שפוגעות באופן ספציפי בכדוריות הדם האדומות, לאחר נטילת תרופות מסוימות, באופן טבעי לאחר הלידה, בפגיעות חמורות בכלי הדם בהן הם צרים מידי למעבר של כדוריות הדם, בפגיעות מכניות בכדוריות הדם האדומות עקב נוכחות מסתם לב מכני, במתן עירוי דם לא מתאים, ובחשיפה לפול או לחומרים אחרים כאשר האדם סובל מחוסר באנזים G6PD.
- אבדן של כדוריות אדומות נובע בעיקר מדימום לתוך הגוף ולבחוץ שיכול להיות גלוי או סמוי. מקרים נפוצים של דימומים שגורמים לאנמיה הם דימומים חיצוניים בעקבות פציעה, דימומים לתוך מערכת העיכול (כולל בין השאר: סרטן המעי הגס), ודימומים במערכת המין הנשית. יש לציין שלעתים, אנמיה הנגרמת מדימום יכולה להוביל באופן כרוני גם לאנמיה של חוסר ברזל עקב אי פיצוי תזונתי לאובדן הברזל בדימום.
[עריכה] קבוצות סיכון
תינוקות וילדים הם בסיכון מוגבר ללקות באנמיה. בישראל ההמלצה היא לתת מגיל 4 חודשים תוספת ברזל כדי למנוע זאת. גם קשישים וחולים במחלות כרוניות לוקים יותר באנמיה. בנוסף חולים במחלות מעיים נוטים לחלות במחלה עקב חוסר ספיגה טובה של ברזל, חומצה פולית ו-B12 לכן הטיפול יכלול במקרים רבים מתן ברזל בזריקות ולא דרך מערכת העיכול. בהשוואה לגברים, נשים בכלל ונשים בהריון בפרט, נוטות יותר לפתח אנמיה מחוסר ברזל עקב עליה בנפח הדם.
קבוצה נוספת אשר בסיכון היא קבוצת הצמחונים והטבעונים. בארצות המערב, אנשים רבים חיים במדינות אשר בה מסורת האוכל בנוייה כך שהרכב התזונה העיקרי הוא בשר. ואילו במזרח הרכב התזונה מבוסס על סויה ואורז. לכן במערב, אנשים רבים אינם משנים לחלוטין את עיקר התזונה למבוססת על סויה, ולכן הם לא מקבלים מספיק חלבונים וברזל כמו אחיהם במזרח. ולכן כה רבים מהצמחונים הם אנמיים במערב. לטבעונים גם צפוי חוסר של ויטמין B12, שנמצא באופן טבעי רק במאכלים שמקורם מן החי.
[עריכה] אבחנת אנמיה
הסימפטומים אינם ספציפיים והם מבטאים את הירידה באספקת הדם והחמצן לרקמות ולאיברים השונים בגוף. בדרך כלל האדם שסובל מאנמיה יתלונן על:
- חיוורון, חולשה, עייפות וסחרחורת.
- כאב ראש, עצבנות, קושי בריכוז, חוסר תיאבון ובחילה.
עיקר האבחנה של אנמיה, וההבדלה בין סוגי האנמיה השונים נעשית באצעות בדיקות דם. בדיקות הדם ששימושיות לאבחנת האנמיה הן בדיקת רמת ההמוגלובין בדם (HGB) שתהיה נמוכה ברוב סוגי האנמיה, בדיקת חלקן היחסי של הכדוריות האדומות בנפח הדם - המטוקריט (HCT), בדיקת גודלן הממוצע של כדוריות הדם האדומות (MCV) שיכול להיות נמוך או גבוה בהתאם לסוג האנמיה, בדיקת מספר כדוריות הדם האדומות בנפח הדם (RBC) מספר תאי הדם מסוג רטיקולוציטים בדם (RET) ועוד. נוסף על כך להערכת אנמיה של חוסר ברזל יש צורך לדגום בדם ריכוז של חומרים שונים כגון: רמת ברזל, רמת חלבון הפריטין ורמת חלבון הטרנספרין. בדיקות נוספות שניתן לבצע על-מנת להעריך אנמיה הן בדיקה מיקרוסקופית של משטח דם ובמקרים חמורים או במקרים בהם קשה לבצע אבחנה ייבדק גם משטח של חומר שישאב ממח העצם.
[עריכה] טיפול
הטיפול במחלת האנמיה הוא בהתאם לגורם: באנמיה מחוסר ברזל - יינתן טיפול בברזל במינון גבוה. בחוסר בויטמין B12 וחוסר בחומצה פולית הטיפול הוא מתן הויטמינים. בחוסר בהורמון אריתרופוייטין יינתן תחליף של ההורמון. במקרי דימום, יש לעצור את הדימום. במקרים שלא ניתן לתקן את הגורם למחלה (כמו בתלסמיה) או במקרי אנמיה חמורים יינתן עירוי דם. באנמיה אפלאסטית, בה מוח העצם נפגע, לפעמים יצטרך החולה לעבור השתלת מח עצם לצורך ריפוי המחלה.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
