חסידות קרלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חסידות קרלין הינה חצר חסידית הנקראת על שם עיירת הקמתה - קרלין שבבלארוס. ייחוסה של חסידות קרלין נמשך למן הדור השני של תנועת החסידות ועד ימינו אנו. קרלין נחשבת לאחת החצרות המפורסמות שבתנועת החסידות. מאז הקמתה ועד היום לא דעך שמה. חצר זו ניהלה תמיד חיים תוססים והתפתחה באופן מרשים.

המאפיין המפורסם ביותר, שמלווה את החצר משחר ייסודה, הוא אופי תפילתם הנערך בקול רם ומלווה בצעקות של ממש. מיסודה של החצר נשא דרך לימודם אופי למדני - נחלת בני ליטא. חסידות קרלין הייתה פעילה מראשיתה ביישוב ארץ ישראל. רבי יעקב (נפטר 1787), בנו של רבי אהרן הגדול, אף עלה לארץ ישראל בעצמו בסביבות שנת 1770 והקים את הגרעין החסידי הראשון בארץ. לפני העליות החסידיות הגדולות שהיו סמוך לשואה, הייתה חסידות קרלין בין החצרות החסידיות הגדולות בארץ ישראל.

תוכן עניינים 1 שושלת אדמו"רי קרלין 1.1 רבי אהרן הגדול 1.2 רבי שלמה 1.3 רבי אשר הראשון 1.4 בית אהרן 1.5 רבי אשר השני 1.6 הינוקא מסטולין 1.7 רבי יוחנן 2 חסידות קרלין במחצית השנייה של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21

[עריכה] שושלת אדמו"רי קרלין

[עריכה] רבי אהרן הגדול

חסידות קרלין נוסדה בידי רבי אהרן הגדול מקרלין, תלמידו של המגיד ממעזריטש. חסידות קרלין הינה למעשה החסידות הראשונה שהוקמה על ידי תלמיד המגיד, ולכן כל החסידים בבלארוס נקראו בשם "קרלינאים". רבי אהרן הגדול, אבי השושלת, נולד בערך בשנת תצ"ו (1736) לאביו הרב יעקב. רבי אהרן הגדול נודע כמי שהרבה לנדוד בדרכים דרך עיירות יהודיות (שטעטלים) ולקרבם ליהדות. נפטר בצעירותו והוא בן 36 שנה בי"ט בניסן תקל"ב (1772).

[עריכה] רבי שלמה

רבי שלמה מקרלין נמנה בין תלמידיו של המגיד ממעזריטש, תלמידו של רבי אהרן הגדול מקרלין. לאחר פטירתו של רבי אהרן הגדול מילא רבי שלמה את מקומו, וכיהן כאדמו"ר לחסידות קרלין כשלושים שנה. בערוב ימיו נאלץ מפאת מחלוקת עם מתנגדיו לברוח לעיר לודמיר באוקראינה. בי"ז בתמוז תקנ"ב (1792) נורה רבי שלמה מיריות של פלוגות קוזקים שערכו פרעות בעיר, וכעבור שישה ימים, בכ"ב בתמוז, נפטר מפצעיו.

[עריכה] רבי אשר הראשון

רבי אשר (הראשון) מקרלין, בנו של אבי השושלת רבי אהרן הגדול, התייתם בהיותו בן 12 וגדל בבית רבי שלמה. אחר פטירת רבי שלמה מילא רבי אשר הראשון את מקומו בעיירה קרלין. אחר כך עבר לעיירה הסמוכה סטולין במרכז בלארוס, ובשנת תק"ע (1810) שב לקרלין.

רבי אשר הראשון פעל רבות עבור חסידים שגרו בארץ ישראל, ועמד בקשר עם רבי אברהם הכהן מקאליסק, מאדמו"רי החסידות הראשונים של ארץ ישראל. רבי אשר הראשון נפטר בכ"ו בתשרי תקפ"ב (1821).

[עריכה] בית אהרן

את מקומו של רבי אשר הראשון ירש בנו רבי אהרן פרלוב מקרלין, שכונה גם בשם "רבי אהרן השני". הוא התפרסם בעיקר בשם ספרו "בית אהרן". שימש כאדמו"ר לחסידות קרלין במשך 45 שנה. ספרו "בית אהרן", הכולל פירוש לתורה ולפרקי אבות, נהפך לספר יסוד לחסידות קרלין ולעולם החסידות בכלל.

[עריכה] רבי אשר השני

לאחר פטירתו של ה"בית אהרן" מילא את מקומו בנו, רבי אשר פרלוב מסטולין שכונה בשם "רבי אשר השני". ימי כהונתו לא ארכו ימים. תקופת אדמו"רותו הסתכמה בשנה אחת בלבד והוא נפטר בגיל צעיר, בערך בשנת 1890.

[עריכה] הינוקא מסטולין

כשנפטר רבי אשר השני הותיר אחריו את בנו ישראל כשהוא בן ארבע וחצי. למרות גילו הצעיר שמו החסידים את עיניהם בו כמי שנועד להנהיג את החסידות. מפאת גילו הרך נודע בשם "הינוקא מסטולין" (ינוקא בארמית פירושו ילד). כתבי הנשיאות נמסרו לו בטקס הבר מצוה שלו, בי' בכסלו תרמ"ב (1881).

הינוקא מסטולין כיהן כאדמו"ר במשך 50 שנה. הוא נודע כגאון ופיתח את חסידות קרלין לממדים גדולים, עד שהגיעה לרבבות חסידים, רובם באזורי פינסק וסטולין בבלארוס, ולוצק בצפון מערב אוקראינה. רבי ישראל נפטר בעיר פרנקפורט בראש השנה תרפ"ב (1921).

הינוקא מסטולין הותיר אחרי פטירתו שישה בנים, וכולם מונו כאדמו"רים במקום מגוריהם. לאחר פטירתו של הינוקא התפצלה החסידות לשש חצרות נפרדות.

רשימת בניו של הינוקא מסטולין לפי סדר גילם והמקומות בהם כיהנו כאדמו"רים:

1. רבי אשר בעיירה סטולין
2. רבי אהרן בעיר ורשה
3. רבי יעקב חיים בארצות הברית
4. רבי משה בעיירה סטולין
5. רבי אברהם אלימלך בעיירה קרלין
6. רבי יוחנן בעיירה לוצק

לפני השואה התרכזו חסידי קרלין בארץ ישראל בשתי ערים: ירושלים ותל אביב. חסידי קרלין שבירושלים היו כפופים בעיקר למרותו של רבי אברהם אלימלך מקרלין, אחד מבניו של "הינוקא". אלו שבתל אביב סרו למרותו של רבי משה, בנו אחר של "הינוקא". שניהם פתחו ישיבות בישראל; לאחת ניתן השם "בית אהרן" ולשנייה ניתן השם "בית ישראל". שניהם, רבי אברהם אלימלך ורבי משה, נספו בשואה.

[עריכה] רבי יוחנן

רבי יוחנן מקרלין, בנו השישי של הינוקא מסטולין, היה היחיד ששרד את השואה. מסיבה זו, וכן מכיוון שממשיך השושלת אחריו הוא יוצא חלציו, נחשב רבי יוחנן כאדמו"ר המרכזי בשושלת אדמורי קרלין יותר מחמשת אחיו.

רבי יוחנן נולד בסטולין. לאחר השואה עלה לארץ ישראל בכ"ג באייר תש"ו (1946). בהגיעו התקבל בהתלהבות על ידי חסידי קרלין שגרו בארץ ישראל וקבע את מושבו בחיפה. בשנת תש"ח (1948) עבר לארצות הברית. רבי יוחנן פיתח את החצר והקים מרכזים חדשים וגדולים בארצות הברית ובארץ ישראל. רבי יוחנן פעל מתוך מטרה לאחד את כל חסידי קרלין שבארץ ישראל לקהילה אחת שתפעל תחת מרותו. בין השאר, הקים ישיבה שנקראה בשם "בית אהרן וישראל" כשמן של שתי הישיבות שפעלו בארץ עד אז. מרבית חסידי קרלין מילאו אחר דבריו, אבל היו גם כאלה שלא פעלו עמו יד ביד, ביניהם קבוצה מזקני החצר שאחדים מצעדיו לא מצאו חן בעיניהם.

בשנת תשי"ד (1954) ביקר שוב רבי יוחנן בארץ ושהה בה עד לאחר ראש השנה תשט"ו, אז שב לארצות הברית ונפטר שם בכ"א בכסלו תשט"ז (1955 והוא בן 56. דיונים נוקבים התנהלו אחר פטירתו באשר למקום קבורתו. על פי גורל הוחלט לקוברו בארצות הברית, אולם חסידי קרלין שבארץ ישראל לא הסכינו עם ההחלטה ופעלו למען הביאו לקבורה בארץ. ואכן, חודשים אחדים לאחר פטירתו הוצא רבי יוחנן מקברו והובא לקבורה בבית העלמין העתיק בטבריה.

[עריכה] חסידות קרלין במחצית השנייה של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21

אחרי פטירתו של רבי יוחנן ראו מרבית החסידים את נכדו, רבי ברוך מאיר יעקב הלוי שוחט בן בתו של רבי יוחנן מקרלין, כממשיך השושלת. רבי ברוך שוחט נולד בשנת 1955, ובעת פטירת סבו רבי יוחנן היה בן שנה אחת בלבד. למרות זאת ראו בו כמי שעתיד לנהל את החצר, וכסבו רבי ישראל כונה אף הוא בשם "הינוקא".

בשלב זה התרחש הפילוג המשמעותי הראשון בשושלת קרלין. חלק מהחסידים שלא רצו להכניע עצמם אל הינוקא אליהם הצטרפו אלו שכבר חלקו במידה מסוימת על סבו, רבי יוחנן, נפרדו מהזרם המרכזי ופתחו חצר נפרדת שנשאה אף היא את השם "קרלין". קבוצה זו נקראת מאז בשם "זקני קרלין" (די אלטע קארלינער), משום שהיו מבין זקני החצר שנתנו יד למהלך זה ואחדים מביניהם היו בין מובילי קבוצה זו. הקבוצה הפורשת קיבלה את מרותו של האדמו"ר מלעלוב רבי משה מרדכי בידרמן. מרבית החסידים שהובילו את הפלג המרכזי כונו "צעירי קרלין" (די יונגע קארלינער), למרות שקבוצתם כללה מבוגרים רבים.

כאמור, "זקני קרלין" - הפלג הפורש, הקימו לעצמם חצר נפרדת, שעברה גלגולים שונים, אשר במהלכם ניהלה מערכת יחסים עכורה עם יריבתה, עד שלאחר שנים פנו השניים בהסכמה לבית דין, ועל פי פסקו הוכר גם הפלג הפורש בתנאי ששמו ייקרא מעתה חסידות פינסק-קרלין.

עם הזמן פרשה מחסידות פינסק קבוצה קטנה נוספת, אך לא מינתה אדמו"ר, וברבות הימים הכתירו לעצםם את רבי יוחנן שוחט, אחיו הצעיר של האדמו"ר הנוכחי רבי ברוך ובהסכמתו המלאה, ונקראה בשם חסידות לוצק.

רבי ברוך שוחט הפך מילדותו לאדמו"רם של רובם הגדול של חסידי קרלין. בבגרותו התגלה כאדם פיקח בעל דעות עצמאיות שאינו נרתע מלחצים חברתיים. לדוגמה: בניגוד לרוב רבני יהדות התורה לא היסס מלמחות בפומבי נגד תוכנית ההתנתקות ואף ביקר במהלך ביצועה בגוש קטיף. בניגוד למה שהיה נהוג עד אליו, הוביל רבי ברוך שוחט מהפך ביחסו למעורבות החרדית בחברה הישראלית. עד לתקופתו נחשבו חסידי קרלין בארץ (ובעיקר בירושלים) כמשתייכים לעדה החרדית. מאז תחילת מנהיגותו המצב השתנה לאיטו ומסימני השינוי הבולטים הם כי מוסדות החסידות נהנים מתקציבים ממשלתיים, וכן, למרות שבאופן עקרוני האדמו"ר אינו מורה אם להצביע ולאיזו מפלגה (בניגוד לרוב מנהיגי היהדות החרדית המביעים דעתם לכאן או לכאן), הרי שרוב החסידים משתתפים בבחירות לכנסת.

חסידות קרלין מונה כיום כאלף וחמש מאות בתי אב בארץ ובעולם. בארץ ישראל מתרכזים החסידים במספר ערים בארץ, ביניהם ירושלים - מרכז החסידות, בני ברק, ביתר עלית, מודיעין עילית, והיישוב גבעת זאב ליד ירושלים, שבו גם שוכן האדמו"ר, וטבריה.