טיעון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טיעון, בלוגיקה, הוא רצף של הנחות ומסקנה בו נעשה נסיון לביסוס אמיתותה של טענה אחת, המסקנה, על סמך אמיתותן של טענה אחרת או יותר- ההנחות.

טיעון הוא מהכלים החשובים ביותר בחשיבה הרציונלית, בלוגיקה ובניסוח המחקר המדעי. כמו כן הוא גם משמש לעתים קרובות בשיח היומיומי. מטרתו הבסיסית היא לבסס טענות מורכבות על טענות פשוטות שקל לקבלן. מטרה נוספת לשמה משתמשים בטיעון, כפי שיודגם בהמשך, היא הפרכת טענות.

תוכן עניינים 1 מבנה הטיעון 2 תכונות של טיעון 2.1 תקפות 2.2 נשיאת ערך אמת 3 סוגי טיעונים 4 הפרכת טענות

[עריכה] מבנה הטיעון

כפי שכבר נאמר, טיעון בנוי ממסקנה, ומהנחה אחת לפחות. ישנם טיעונים בהם המסקנה נמסרת לפני ההנחות, וישנם טיעונים בהם המצב הפוך, או שמדובר ברצף של טענות שדוקא האמצעית ביניהן היא המסקנה. ישנם טיעונים בהם משתמשים בהנחה סמויה. ההנחה הסמויה אינה נאמרת או נכתבת מפורשות. למשל בטיעון הבא:

טענה א' (הנחה): יורד גשם. טענה ב' (מסקנה): יש עכשיו עננים בשמים.

ההנחה הסמויה כאן היא, כמובן, ההנחה שתמיד כשיורד גשם חייבים להיות עננים בשמים.

בטיעון ישנם גם חוקי ההיקש. חוקי ההיקש הם הכללים שמתירים לאדם לגזור את המסקנה מתוך ההנחות. שתי טענות שאין קשר כזה ביניהן, לא יוכלו להוות טיעון. למשל: טענה ראשונה (הנחה): הגג הזה אדום, טענה שנייה (מסקנה): יש עכשיו עננים בשמים.

הסיבה לכך שרצף כזה של טענות אינו נחשב לטיעון, ואילו הרצף הקודם כן, היא שחסרה כאן ההשתלשלות הלוגית. ההשתלשלות הלוגית בדוגמה הראשונה הייתה זו: אנו רגילים לחשוב, שאם א' קיים (במקרה זה- יורד גשם), וגם יש כלל, שאנחנו מסכימים לו, שאומר ש'אם א' קיים אז גם ב' קיים' (לפי הדוגמה- אם יורד גשם אז יש עננים), כנראה שמותר לנו לגזור מכאן שב' קיים (יש עננים). בטיעון חייב להיות כלל הסקה. ישנם חוקי היקש ממינים שונים, ביניהם: הוספה (אם א' נכון וגם ב' נכון, אז א'+ב' נכון), מודוס פוננס ועוד.

[עריכה] תכונות של טיעון

[עריכה] תקפות

טיעון יחשב לטיעון תקף כאשר אם ההנחות הן אמיתיות- גם המסקנה תהיה אמיתית. לתקפותו של טיעון אין קשר לאמיתות ההנחות עצמן. ייתכן טיעון תקף שאחת או יותר מהטענות המרכיבות אותו הן שקריות. לדוגמה: טענה א' (הנחה): יש דרקונים. טענה ב' (הנחה): יש אלוהים. טענה ג' (מסקנה): יש דרקונים וגם אלוהים. אחת או יותר מהטענות המרכיבות טיעון זה מקובלות כשקריות, אבל הטיעון בכל זאת תקף, מפני ש'אם' ההנחות היו אמיתיות (כלומר- אם היו דרקונים והיה אלוהים) אז המסקנה הייתה אמיתית לבטח.

[עריכה] נשיאת ערך אמת

טיעון יהיה אמיתי, כאשר הנחותיו יהיו אמיתיות ודרך ההסקה של המסקנה תהיה רלוונטית לביסוס הטיעון ואז בהכרח גם המסקנה תהיה אמיתית. לא תמיד ניתן לתאר טיעון כאמיתי או שקרי, גם אם ידועה מידת האמיתות של הנחותיו. לעתים תהיה רק סבירות גבוהה לכך שהטיעון הוא אמיתי, למשל בטיעון הבא: הנחה: על פי עדויות, השמש זרחה כל יום עד עכשיו. מסקנה: השמש תזרח גם מחר. ההנחה אמיתית, והכלל על פיו נגזרה המסקנה הוא כלל מקובל, האומר שאם משהו חוזר על עצמו אפשר להניח שהוא יחזור על עצמו גם בהמשך. אבל כלל ההיקש הזה לא מאפשר לטוען לאמר שבטוח שהשמש תזרח מחר אלא רק שיש סבירות גבוהה לכך.

[עריכה] סוגי טיעונים

מקובל לדבר על שני סוגים עיקריים של טיעונים הנבדלים זה מזה באופני ההיקש שלהם. בטיעון היקשי משתמשים במתודה של אינדוקציה, כלומר- מנסחים כלל על פי תצפיות. בטיעון היסקי, משתמשים בדדוקציה, ואמיתות המסקנה נשענת באופן מבני על אמיתות ההנחות. ישנם סוגים נוספים של טיעונים, ביניהם ניתן למנות טיעון אנלוגי (א' גרם לב'. בגלל שג' דומה לא', וד' דומה לב' אז ג' יגרום לד') ועוד.

[עריכה] הפרכת טענות

ניתן להשתמש בטיעון כדי להפריך טענה. שימוש זה הוא סוג של הוכחה על דרך השלילה. מניחים שהטענה נכונה ומוסיפים לה רק הנחות אמיתיות. אם מצליחים לגזור מאוסף ההנחות שנוצר מסקנה שלא ניתן לקבלה, משום שהיא מגוחכת או סותרת את אחת ההנחות- הוכחה השקריות של ההנחה השנויה במחלוקת.