טיפקס (להקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: שגיאות תוכן. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

טיפקס

מקור	שדרות, ישראל
שנות פעילות	1990-היום
ז'אנר	פופ, מוזיקה ים תיכונית
חברי ההרכב	קובי אוז - זמר , קלידים, כותב מילים , מלחין גל פרמן - גיטרה בס מוטי יוסף - תופים רמי יוסיפוב - גיטרה, סיטרן ביג אם (מאיר עמר) - מכונת תופים, מפיק מוזיקלי תמיר ימיני - כלי הקשה נועם ינקלביץ' - קלידים
חברים לשעבר	עינב כהן - גיטרה אבינועם מרטון - קולות, אפקטים ותופים יואב נגר - תופים ורד מסיקה ריגר - קולות רונית שפי - אקורדיון אבי אלבוחר - אקורדיון וקלידים דני אברג'יל - גיטרה נוריאל עמר - עוד, כינור, דרבוקה אורי מילס - אקורדיון, פסנתר, קלידים שרון בן צדוק - קולות

עטיפת הדיסק "יושבים בבית קפה" (2001)

עטיפת הדיסק "רדיו/מוזיקה/עברית" (2006)

טיפקס היא להקה ישראלית, המשלבת השפעות ים תיכוניות ומוזיקת רוק. במשך שנות פעילותה הרבות השתנה הרכב הלהקה מספר פעמים, אך הבסיס, ובראשו כותב השירים, המלחין והסולן קובי אוז, נשאר זהה.

[עריכה] היסטוריה

הבסיס ללהקה נוצר בשנת 1988, כאשר נפגש קובי אוז, מוזיקאי מתחיל, עם גל פרמן, כשזה עוד טרם עסק במוזיקה. השניים צירפו אליהם מספר חברים מקיבוצים מאזור שדרות, ושינו את הרכבם תדירות, בעיקר עקב גיוס של חברים בלהקה לצה"ל. שם הלהקה המקורי היה "ההוצאה לפועל",לאחר שהלהקה עברה מהדרום לתל אביב שונה שמה לטיפקס. הלהקה שינתה את שמה באנגלית ל"Tea Packs" (שקיות תה) ב-1995 כדי להבדיל בין המוצר ללהקה .

האקלקטיות של להקת "טיפקס" באה לידי ביטוי בכך שמאז תקומתה, לא יצרה אלבום אחד שנשמע דומה לקודמו. סגנונם נע בין רוק אוריינטלי כבד, מורכב לפרקים ואפל ("האחרון בעשירון התחתון"), מוזיקה אלקטרונית ("דיסקו מנאייק"), ג'אז ("הפעם: שיר אהבה"), ואפילו נגיעות של מוזיקה אירית. "טיפקס" השתמשה רבות גם בכלים לא אופייניים ללהקת פופ, כגון עוד, כינור, חמת חלילים, פלוגלהורן, האמונד ועוד.

הקו האמנותי/רעיוני של "טיפקס" תמיד היה ונשאר זהה, אמנם. "טיפקס" מתאפיינת בשירים עם מילים בעלות מסר חברתי נוקב וחריף, אשר באות לידי ביטוי בדרכו המיוחדת של קובי אוז - מה שגורם תכופות למאזין הממוצע לא להבינם, ולחשוב כי "טיפקס" איננה יותר מלהקת "חפלות" ושיצירתה איננה אמנות, אע"פ שבפועל מדובר באחת מן הלהקות האמנותיות והלא מסחריות ביותר שקמו בישראל. דוגמה בולטת לשיר שכזה הוא "ריקודי עמבה", אשר הפך ללהיט בישראל, בעוד הוא בעצם שיר מחאה נוקב שמלגלג בדיוק על אותם האנשים אשר רוקדים לצליליו.

בשנת 1990 הקליטה הלהקה שיר ראשון, "העוול". ההרכב כלל אז את אוז בשירה וקלידים, פרמן על הבס, עינב כהן בגיטרה ותמיר ימיני בתופים. בתום ההקלטה צורפו רם יוסיפוב ואבינועם מרטון. המפיק דני רכט התמנה לתפקיד מנהל הלהקה ויועצה האמנותי, ובשנת 1992 הוציאה הלהקה אלבום ראשון בחברת "הד ארצי": "שביל קליפות הגרעינים". האלבום כלל מוזיקה מעורבת- פופ עם השפעות של רוק ומוזיקה מזרחית. מילות השירים עסקו במחאה לצד שירים פשוטים יותר. האלבום זכה להצלחה מזערית עם צאתו, והתפרסם מתוכו שיר אחד בלבד- "הרבי ג'ו כפרה", אשר כתב אוז יחד עם רכט.

בתחילת 1993 הקליטה הלהקה את אלבומה השני, "האחרון בעשירון התחתון". הרכב הלהקה כלל אז את אוז, פרמן, יוסיפוב, ימיני, רונית שפי, אבינועם מרטון והתארחו בו חיים אוליאל ולהקת שפתיים. השיר המפורסם ביותר באלבום היה לאחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה- "בתוך נייר עיתון", אשר כתב אוז על פי לחן מרוקאי עממי. אוז כתב והלחין את יתר השירים באלבום, ביניהם "זמנים קטנים" ו"עננה". האלבום זכה לפרסום רב יותר מקודמו, ואף להצלחה מסחרית. בתום העבודה על האלבום נפרדה הלהקה ממנהלה דני רכט, אשר הוחלף ביניב דוידסון.

המהפך הגדול של הלהקה הגיע בשנת 1995, עם הוצאת האלבום "החיים שלך בלאפה". האלבום היווה מעין שיא למסר התרבותי של אוז: לא עוד מוזיקה מזרחית או פופ, אלא מוזיקה ישראלית חדשה. הפעם השתתפו בהקלטות אורי מילס, נוריאל עמר ושרון בן צדוק. בין השירים הבולטים באלבום נכללו "התחנה הישנה", "מה עשית", "יש לי חברה" ו"והפעם: שיר אהבה" עם הזמרת רונית. גם באלבום זה כתב והלחין אוז את כל השירים, ועל העיבודים היו אחראים חברי ההרכב.

בשנת 1996 הקליטה הלהקה את אלבומה הרביעי, פסקול הסרט "כלבים לא נובחים בירוק". האלבום הוקלט בביתו של אוז, והיה מעורב מבחינת תוכנו: קטעי דיבור מתוך הסרט (עם חברי החמישייה הקאמרית), קטעים אינסטרומנטלים ("הבלדה לסופי", "גחליליות"), רמיקסים לשירים מהאלבום הקודם ("למה הלכת ממני", "יש לי חברה", "מה עשית"), חידושים לשירים של אחרים ("היא" של נקמת הטרקטור, "מאמי" של מחפוד פטישי, "מתנה לחג" של נושאי המגבעת, "מה אומרות עינייך", "זה הזמן לסלוח"), ואף שני שירים מקוריים: "גבר רומנטי" ו"כלבים לא נובחים בירוק".

בשנת 1997 הוציאה טיפקס את אלבומה החמישי, "נשיקה לדוד". אורי מילס ונוריאל עמר נשארו גם להקלטת האלבום הזה, אוז כתב והלחין את רוב השירים, והעיבודים היו של כל חברי הלהקה. באלבום התפרסמו השירים "עוד שבת", "סתם", "אני אוהב אותך ממש מוגזם", "איזה עולם", והדואט "למה הלכת ממנו" עם התגלית החדשה, שרית חדד. האלבום זכה להצלחה מסחרית עוד יותר מקודמיו, לא מעט בזכות סדרת הטלוויזיה הפופולרית "שמש", בה שימש השיר "איזה עולם" כשיר הפתיחה. במצעד הפזמונים העברי השנתי של "רשת ג'" נבחרה הלהקה כלהקת השנה. בסוף סיבוב ההופעות של האלבום הפסיקה הלהקה את הופעותיה באופן זמני, וחבריה שמרו בסוד את מועד ואופן חזרתם לבמה.

בשנת 1998 חגגה טיפקס עשור לפעילותה, והוציאה מיני-אלבום: "העצב עבר לגור כאן", שכלל חמישה שירים. האלבום נשמע שונה מכל מה שטיפקס עשתה בעשר שנות פעילותה, והוקלט בצורה שונה: הלהקה נכנסה לאולפן ללא חזרות והזמינה הרבה אנשים לבקר ולקחת חלק בתהליך. באלבום שיתף אוז פעולה לראשונה עם "ביג אם" (מאיר עמר), אשר היה שותף לעיבודים.

בשנת 1999 יצא האלבום "דיסקו מנאייק". האלבום המשיך את הקו המוזיקלי החדש של הלהקה והשתתפו בו יותר מ-20 נגנים. אלבום זה יצא זמן קצר לאחר חתונתו של אוז עם אביטל אברג'יל ולכן כלל גם מספר שירי אהבה. האלבום כלל 26 קטעים, חלקם הגדול מעברים קצרים או קטעים אינסטרומנטליים, ואורכו היה כ-78 דקות. בין השירים הבולטים ניתן למצוא את "סמי וסומו", "שלוש בלילה", "בשפכת הזורם" והדואט עם שרית חדד "כשאני איתך אני כמו דג". בשנת 2000 נבחרה הלהקה בפעם השנייה כלהקת השנה של רשת ג'.

בשנת 2001 הוציאה טיפקס את אלבומה הבא, "יושבים בבית קפה", אשר הזכיר את אלבומיה הראשונים של הלהקה יותר מאשר את "דיסקו מנאייק". שיר הנושא ללהיט גדול, בנוסף ל"כמו לפני עשרים שנה" ו"תזרח". הלהקה זכתה בפעם השנייה ברציפות בתואר להקת השנה, ו"יושבים בבית קפה" הגיע במצעד השנתי למקום השני, אחרי "יאללה לך הביתה מוטי" שכתב אוז לשרית חדד. בשנה הזו הצטרפו ללהקה דני אברג'ל בגיטרה ומוטי יוסף בתופים.

בשנת 2003, הוציאה הלהקה אלבום אוסף ראשון, "כל הלהיטים". לצד להיטיה הישנים של הלהקה, כלל האלבום גם את השירים החדשים "ריקודי עמבה" ו"כל יום אני כמעט", חידוש ל"הימים האחרים" של להקת פיקוד מרכז, וביצוע במשותף עם שרית חדד ל"התקווה".

שנה מאוחר יותר הוציא אוז אלבום סולו, "דמעות וים", אשר בניגוד לכל אלבומיהם של "טיפקס", אשר יצאו בחברת "הד ארצי", יצא האלבום בחברת "הליקון", על מנת לעשות את ההפרדה בין עשייתה של "טיפקס" לעשייתו של אוז. יחד עם זאת, על אף שהיה אוז החתום היחיד על האלבום, העבודה עליו הייתה כאלבום של "טיפקס" לכל דבר וכל הלהקה לקחה חלק בו.

יוסף ואברג'יל נשארו ועליהם הצטרף נועם ינקלביץ' כקלידן והלהקה נכנסה להקלטת האלבום הבא , "רדיו/מוזיקה/עברית" בשנת 2006. באלבום נכללו מספר דואטים, ביניהם "פרח השכונות" עם עלמה זק, "כלוב של זהב" עם מירי מסיקה ו"אהבה ראשונה" עם שחר סויסה.

[עריכה] תחרות האירוויזיון 2007

בשנת 2007 נבחרה טיפקס לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון שתתקיים בהלסינקי. באירוע הקדם אירוויזיון הציגה "טיפקס" ארבעה שירים בעלי מסר נוקב: "12 נקודות", אשר הביע לגלוג על אופיה המסחרי והלא אמנותי של התחרות; "סלאם סלאמי", אשר עסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרכו המיוחדת כל כך של קובי אוז; "כפתור אדום" (‎Push the Button‏") אשר עסק במאבקי הכוח ואיומי ההשמדה של מדינות כלפי מדינות אחרות; ו-"‎Voulez-vous‏" (בצרפתית: "האם אתם רוצים") מביע לגלוג על התיירים בישראל ועל הישראלים עצמם ביחסם אליהם.

כל זאת, בעוד "טיפקס" פעם נוספת משנה את סגנונה לסגנון אשר לא ניסתה קודם לכן, נשארים נאמנים לאמת ולתפיסה האמנותית שלהם, ללא הסתכלות על המעמד המעט בעייתי אותו לקחו על עצמם בדמות האירוויזיון.

השיר שזכה לייצג את ישראל בתחרות הוא השיר "כפתור אדום"^[1]. כבר בימים הראשונים לפרסומו של השיר, התעוררה סערה תקשורתית באירופה, עקב תוכן השיר, שניתן לפרשו כאילו הוא מתייחס לאיום הגרעיני של איראן כלפי ישראל. בסערה החלה רשת ה-BBC, ובעקבותיה מארגני תחרות האירוויזיון שקלו להחרים את השיר הישראלי, מכיוון שלטענתם הוא כולל "מסרים פוליטיים לא ראויים"^[2]. חברי הלהקה הבהירו שהשיר איננו כולל כל מסר סמוי או גלוי לאיראן. בסופו של דבר השיר אושר על ידי הנהלת האירוויזיון^[3].