טיציאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פורטרט עצמי

קונצרט כפרי, פסטורלה (1510)

ונוס מאורבינו (1538)

חטאו של אדם (1570)

טיציאנו וצ'לי הידוע בשם טיציאן (נולד בין השנים 1477 ו-1490 - נפטר ב27 באוגוסט 1576) היה צייר איטלקי, מהמפורסמים ביותר באירופה בימיו, והגדול שבאמני ונציה לאחר מותו של ג'ובאני בליני.

המשפחות העשירות והאצילות באיטליה, מלכי אירופה ואף הקיסר קרל החמישי (לבית הבסבורג) התגאו ברכישת תמונותיו. נושאי ציוריו היו מגוונים - נושאים דתיים, תמונות מאגדות יוון ופורטרטים. ציוריו הצטיינו בצבעיהם העשירים, שהעניקו להם זוהר וחיות. טיציאן הביא גישה אנושית חדשה לתמונות הדתיות, והדמויות בהן נראות טבעיות וקרובות למציאות.

טיציאנו וצ'לי נולד בפייבה די קאדורה, בן לאיש צבא וחבר חשוב במועצת העיר. כשהיה בן תשע, נשלח אל דודו בונציה כדי ללמוד ציור אצל אחד מציירי העיר המפורסמים. היה לתלמידו של ג'ובאני בליני ועבד בשותפות עם ג'ורג'ונה, שהשפיע על עבודותיו המוקדמות. בין עבודותיו הבשלות הראשונות היו פרסקות (ציורי קיר) שעשה בפאדובה. לאחר מכן הוזמן לסיים את הציורים בחדר המועצה של ארמון הדוכסות בונציה, שבהם החל מורו לשעבר, בליני. לאחר מותו של סבסטיאנו דה פיומבו ואחריו מותו של ג'ורג'ונה נותר טיציאן הגדול והבכיר בציירי ונציה ושלט ללא עוררין על עולם האומנות הונציאני במשך כ-60 שנה.

כשהיה בן 40, בעל משפחה ואב לילדים, כבר היה מפורסם בכל אירופה, ואצילים ומלכים הזמינו אצלו את ציורי דיוקנותיהם. לפי הזמנתו של אלפונסו ד'אסטה מפרארה הוא צייר סדרת תמונות צבעוניות ורבות הבעה. יצירתו "בככוס ואריאדנה" (1523, לונדון, הגלריה הלאומית), היא פסגה של אבחנה מדויקת בכל קשת ומרקם הצבעים בטבע תוך תיאור חושני, פראי ומסתורי.

ב-1530 צייר את דיוקנו של הקיסר קרל החמישי, ולאחריו דיוקנאות נוספים של אנשי החצר. קארל החמישי גמל לו בתואר אצולה, לו ולילדיו.

בציוריו הוא מפליא לחדור להילכי הנפש של המצוירים וחושף אותם ללא כחל ושרק. בולט ציורו "קארל החמישי במילברג" (1548, מדריד, מוזיאון פראדו) שבו הוא מפגין את כושר ההבחנה המדהים שלו לפרטי הלבוש והאביזרים של הרוכב וסוסו.

בעת ביקורו ברומא ב-1545 התרשם משרידי האדריכלות הקלאסית ומיצירותיהם של רפאל ומיכלאנג'לו, אך מיכלאנג'לו הסתייג מיצירותיו.

בשנים שלאחר מכן הרבה טיציאן במסעות, כדי לעשות ציורים שהוזמנו אצלו - מפורטרט של האפיפיור ועד פורטרט של פליפה השני מלך ספרד. הוא אף שב לעיר מולדתו, פייבה, כדי לתכנן ציורים לכנסייתה. הוא הוסיף לצייר כל ימיו, ובין ציוריו המאוחרים מצויות כמה מעבודותיו היפות ביותר. לדבריו, החל רק באחרית ימיו להבין מה משמעותו של הציור. הוא מת בגיל 90, ב-27 באוגוסט 1576 במגפה בונציה, ונקבר בכנסייה המעוטרת באחד מציוריו המפורסמים "הבתולה מרים נישאת השמיימה". עד רגעיו האחרונים שקד על ציור ה"פייטה" (מוזיאון האקדמיה בונציה) שנועדה לקבר שלו עצמו, כמעין צוואה רבת עצמה ומעוררת יראה. הוא לא זכה לסיים את יצירתו זו.

בארץ ניתן למצוא את אחת מיצירותיו - סצינת הורדת ישו מהצלב בידי יוסף הרמתי, בכנסייה הפרנציסקנית (המשתייכת לזרם הקתולי) שבעיר רמלה.