יגאל עמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יגאל עמיר (נולד 23 במאי 1970), רוצחו של ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 נעוריו 1.2 רצח ראש הממשלה 1.3 ההעמדה לדין 1.4 נישואיו של עמיר ללריסה טרימבובלר 2 תאוריות קשר 3 מעמדו של עמיר כאסיר 4 ראו גם 5 קישורים חיצוניים

ביוגרפיה

נעוריו

יגאל נולד בהרצליה בשנת 1970 למשפחה דתית. אמו גאולה, גננת במקצועה, ואביו שלמה עמיר. קיבל חלק מחינוכו במוסדות חרדיים מודרניים: החינוך העצמאי בהרצליה וישיבת היישוב החדש בתל אביב. בצה"ל שירת כלוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני במסגרת ישיבת הסדר "כרם ביבנה".

הוא למד משפטים באוניברסיטת בר אילן שם התפרסם בארגון מפגשי פנויים ופנויות מהמגזר הדתי. כמו כן היה פעיל בארגון הפגנות נגד הסכמי אוסלו.

רצח ראש הממשלה

ערך מורחב – רצח יצחק רבין

הרצח ארע בשעה של מחלוקת קשה מאוד בציבור על רקע התהליך המדיני. דיבורים על חוסר הלגיטימיות של הממשלה שלוו בהסתה פרועה נגד רבין עצמו היו נפוצים מאוד לפני הרצח. זכורה במיוחד בהפגנה בכיכר ציון בירושלים ערב אישור הסכם אוסלו ב' שהגיעה למעשי אלימות.

הסכמי אוסלו נתפסו בעיני עמיר כבגידה לאומית וכסכנה קיומית, לכן החליט לרצוח את ראש הממשלה רבין. אחיו חגי וחברו דרור עדני היו שותפים לקשר. פעמיים תיכנן עמיר לרצוח את רבין במהלך 1995 אך נאלץ לוותר ברגע האחרון. ב-4 בנובמבר 1995, בתום עצרת התמיכה בתהליך השלום בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין) בתל אביב חיכה לרבין במגרש החנייה הסמוך ושם רצח אותו ביריות אקדח. מאוחר יותר הסביר מדוע ירה שלוש יריות: "לא רציתי שום סיכוי שהוא ישאר פעיל בתור ראש הממשלה. לכן הכדור הראשון לא היה מספיק בשבילי כי ייתכן שלא פגעתי בעמוד השדרה, לכן יריתי כדי להיות בטוח שאני פוגע".

נטען כי עמיר קיבל אישור מרבנים לבצע את הרצח, אולם למרות חיפושים ארוכים ומספר מעצרים, מעולם לא נמצא רב כזה.

הרצח גרם לזעזוע עמוק ביותר בעם, כפי שניתן ללמוד, בין השאר, מדבריו של שופט בית המשפט העליון, אליעזר גולדברג, בפסק הדין שבו דחה את ערעורו של עמיר על הרשעתו:

"שמענו ערעור זה, שאנו דוחים אותו בזה, ביום כ' בתמוז, יום פטירתו של בנימין זאב הרצל. את המדינה חזה. האפשרות כי מנהיג יהודי במדינת היהודים שתקום, יירצח בידי יהודי, ודאי שלא עלתה על דל מחשבתו. לא כך חזו ראשונים כי יקרה בהגיענו לעצמאות. ואף אנו, שכבר למדנו לעמוד על הפער בין החזון למציאות, לא נטה לבנו להאמין כי נבלה אשר כזאת תהיה בישראל. באה המציאות וטפחה על פני ראשונים ואחרונים. ראש ממשלתה של מדינת ישראל אכן נרצח בידי המערער." (ע"פ 3126/96, יגאל עמיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3), 638)

חרף זעזוע זה יש בין תושבי מדינת ישראל כאלה התומכים בעמיר ומזדהים עם הרצח הפוליטי שביצע.

ההעמדה לדין

יגאל עמיר נתפס במקום ונידון למאסר עולם ועוד שש שנים על פציעת מאבטח. במשפט נוסף נידון לחמש שנות מאסר (ולאחר ערעור המדינה הוחמר העונש ל-8 שנות מאסר) על קשירת קשר יחד עם אחיו ועדני. כל העונשים ניתנו במצטבר. עמיר מעולם לא הביע חרטה על הרצח ובראיון שנתן בחודש מאי 2004 חזר והדגיש שלדעתו פעל בצורה נכונה ולא רצח אלא הציל. הוא נכלא בכלא באר שבע בתנאי בידוד, ובשנת 2003 הועבר לכלא איילון. ערעוריו על שני העונשים נדחו. בדצמבר 2006 הועבר יגאל עמיר לכלא רימונים בשרון, והפעם ללא מצלמות אבטחה, כפי שהיה קודם לכן.

בשנת 2001 תוקן חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001, ונקבע בו שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי-אידאולוגי, ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. החוק לא פגע בסמכותו של הנשיא לקצוב את העונש או לחון את האסיר, אך הנשיא משה קצב התחייב שלעולם לא יחון או יקצוב את עונשו של עמיר. ב-1996 דחה בג"צ עתירה שהגישה הילה אלראי, ובה ביקשה לחייב את שר הפנים לשלול מעמיר את האזרחות ואת הזכות להשתתף בבחירות לכנסת ולראש הממשלה.

נישואיו של עמיר ללריסה טרימבובלר

בתחילת שנת 2004 ביקש עמיר להתחתן בעודו בכלא עם לריסה טרימבובלר, יוצאת ברית המועצות, בעלת תואר ד"ר לפילוסופיה, שאותה פגש כאשר עבדה בישראל כמורה ליהדות לעולים חדשים מרוסיה. היא סיפרה שהחלה לבקרו בבית הסוהר מטעמים הומניטריים, וטענה כי בשל קשריה עם עמיר נאלצה לוותר על הקריירה האקדמית שלה כמרצה באוניברסיטה.

שירות בתי הסוהר דחה את בקשת טרימבובלר ועמיר להינשא ואת בקשתם להתייחדות (זכויות שניתנות בדרך כלל לאסירים בישראל, אך לא לאסירים בטחוניים). בקשות אלה הביאו מספר חברי כנסת ליזום הצעת חוק שתאסור על רוצחי ראשי ממשלה להינשא, אך זו נדחתה על ידי הכנסת. בסופו של דבר פסק בית המשפט העליון כי מסיבות ביטחון אין לאפשר לבני הזוג להתייחד [1].

באוגוסט 2004 הודיעה משפחתו של עמיר כי הוא קידש את טרימבובלר באמצעות שליח. טקס הקידושין נערך בביתו של עמיר בהרצליה, כשאביו של יגאל, שלמה עמיר, משמש כשליח. ביולי 2005 קבע בית הדין הרבני בירושלים כי נישואי השניים תקפים [2]. ב-5 בפברואר 2006 החליט גם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, להכיר בנישואיהם של השניים. ב-7 במרץ 2006 התיר שירות בתי הסוהר לבני הזוג להביא ילד לעולם באמצעות הפריית מבחנה. ב-20 באוקטובר 2006 הסיר שירות בתי הסוהר את התנגדותו הקודמת (משיקולים ביטחוניים), לקיום ביקורי התייחדות בין בני הזוג ומספר ימים לאחר מכן ביקור שכזה אכן התרחש.

תאוריות קשר

ערך מורחב – תאוריות הקשר על רצח רבין

למרות שעמיר הודה בביצוע הרצח, צצו תאוריות קשר, הטוענות כי עמיר אינו הרוצח האמיתי, או היחיד, וכי גורמים שונים, מימין או משמאל, עומדים מאחורי הרצח. אחת הטענות היא שהרצח היה מבוים ונועד להתבצע עם כדורי סרק. לא נמצאה הוכחה לסיפורים אלו, שנבדקו גם על ידי ועדת החקירה בראשות השופט מאיר שמגר, שהוקמה לאחר הרצח.

מעמדו של עמיר כאסיר

פניותיו של עמיר לבית המשפט העליון בדרישה שיוכל להתייחד עם בת זוגו נדחו בנימוקי ביטחון, אך עוררו בציבור את השאלה העקרונית האם עמיר הוא כאחד הרוצחים, או שמעשהו חמור ממעשי רצח אחרים. הוויכוח מומחש להלן בקטעים משתי דעות שהוצגו בעיתונות היומית: במאמר המערכת של "הארץ" [3] (9.3.05), שכותרתו "גם יגאל עמיר הוא אדם", נאמר:

"אם עמי פופר, שרצח שבעה ערבים, והרצל אביטן, שרצח מנהל בית כלא, זכו להתייחד עם נשותיהם, אין להבין במה יגאל עמיר שונה מהם, אלא אם כן עמיר מופלה לרעה בשל תחושת הנקם והתיעוב שחש הציבור, ובכלל זה השופטים, כלפיו.

...

במדינות מסוימות, שישראל למרבה השמחה אינה נמנית עמן, היה אולי רוצח ראש הממשלה מוצא להורג, לכן לכבוד ייחשב למדינת ישראל שבית המשפט מתכנס כדי לדון בזכותו להתייחד. עם זאת, קשה לקבל את אפלייתו לרעה לעומת רוצחים אחרים, שפלים ומסוכנים לא פחות ממנו."

בטורו השבועי ב"ידיעות אחרונות" (11.3.05), בקטע שכותרתו "לא ככל הרוצחים", כתב ב. מיכאל:

"עמיר רצח כדי לגדוע תהליך מדיני. הוא רצח כדי ששני עמים ימשיכו להילחם זה בזה עד חורמה ועד מוות. הוא רצח כדי לבלום את הצעידה בנתיב שאולי היה מביא להסדר, לרגיעה ואולי אף לשלום. לכן לא רבין לבדו הוא קורבנו של הרוצח עמיר, אלא מיליוני בני שני העמים. ידיו מגואלות גם בדמם של כל האלפים אשר מתו מאז אותו לילה בכיכר ועד היום. אלמלא הוא היה רוצח, אולי הם היו עדיין בחיים."

דוגמה נוספת שמוזכרת תדיר, היא הדוגמה של סמיר קונטר שרצח את משפחת הרן או מחבלים אחרים שאחראים לביצועי פיגועים חסרי הבחנה שבהם נרצחו נשים זקנים וטף ובכל זאת ניתנה להם האפשרות ללמוד מבין כותלי הכלא, להתחתן ולהקים משפחה (סמיר קונטר התחתן שלוש פעמים מתוך בית הכלא וזוכה להתייחדויות). כמו כן מוזכרים אסירים ביטחוניים פלסטינים הכלואים בישראל, שלהם לא ניתנת זכות ההתייחדות.

ראו גם

• תגובת החברה הדתית לרצח רבין
• הפולמוס עם חתימת הסכמי אוסלו
• ועדת שמגר (רצח רבין)

קישורים חיצוניים

• יוסי הטוני, המתנקש: יגאל עמיר, בן 27, סטודנט למשפטים בבר אילן, בוגר ישיבה, בעיתון הארץ
• "לאפשר ליגאל עמיר להינשא" - האגודה לזכויות האזרח בישראל
• האתר הרשמי של משפחת עמיר. אתר זה פועל להצדקתו של הרוצח, ומעשה הרצח כונה בו "הקרבה אידאלית"

דף זה מוגן ויכולים לערוך אותו רק ויקיפדים בעלי ותק של ארבעה ימים לפחות. סיבת ההגנה היא: מושחת תדיר. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך, אנא ציינו זאת בדף השיחה.