יהדות קובה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות קובה היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות באיים הקריביים ומרכז אמריקה המתגוררת במדינת קובה.
בין הספרדים שהתיישבו באי בשנת 1511, לאחר כיבושו, היו בין השאר אנוסים. אל היהודים שהיו באי הצטרפו עם הזמן יהודים ו"נוצרים חדשים" מברזיל לאחר שנמלטו מכיבוש החוף הצפוני-מערבי על ידי פורטוגל שתמכה באינקוויזיציה וכן מהגרים מהולנד.
במאה ה-17 חיו בהוואנה כמה עשרות יהודים, אך הם לא הצהירו על יהדותם בגלוי, מחשש מהאינקוויזיציה. רק לאחר עצמאות המדינה במאה ה-19 והפרדת הדת מהמדינה הורשו יהודים באופן גלוי להגר לקובה. ואכן, יהודים רבים היגרו מאירופה לקובה, אך רובם המשיכו ממנה לארצות הברית, מקסיקו ומרכז אמריקה.
בשנת 1914 הוקם לראשונה בקובה ארגון קהילתי ספרדי לרווחת התושבים היהודים. בשנת 1917 כבר חיו בקובה כ-2,000 יהודים, רובם בהוואנה. בשנות ה-30 החלו להיחקק חוקים שהגבילו את היהודים ואת ההגירה היהודית לתוך המדינה. מוכר סיפורה של האונייה סנט לואיס, שהפליגה מאירופה לקובה ועליה יהודים רבים שנמלטו מפני גרמניה הנאצית, אך נוסעיה לא הורשו לרדת בקובה ולכן נאלצו לחזור לאירופה.
בשנת 1952 חיו בקובה כ-12,000 יהודים. בשנים שלאחר מכן, בשל הגזירות הכלכליות של קסטרו שהקשו על כלכלתם של יהודים רבים, עזבו רבים מהם את האי, חלקם לארצות הברית ולפורטו ריקו, חלקם למקסיקו וחלקם לישראל.
כיום יש בקובה כ-1,500 יהודים בלבד, ורובם חיים בהוואנה.
