יהודה לייב פינסקר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה לייב פינסקר (1821 - 1891), הוגה ופעיל ציוני ומראשי תנועת חיבת ציון.
יהודה לייב פינסקר נולד בשנת 1821, בעיר טומשוב אשר בפולין (שהייתה בתחום האימפריה הרוסית), למשפחה יהודית מתבוללת. אביו, שמחה פינסקר, עמד על כך שבנו ילמד בבית ספר יהודי, ולאחר סיום לימודיו שם, עבר הבן ללמוד משפטים בעיר אודסה ובהמשך למד רפואה באוניברסיטת מוסקבה. הוא שירת כרופא צבאי בהתנדבות במלחמת קרים ואף זכה לאות הצטיינות. בצעירותו שאף להיות חלק מהחברה הרוסית והטיף להתקרבות היהודים לתרבות הרוסית. פינסקר שימש כחבר בחברת מרבי השכלה ביהדות רוסיה.
הפרעות ביהודים בשנת 1881, שכונו "הסופות בנגב", גרמו לתפנית בדעותיו. בשנת 1882 פרסם בעילום שם חוברת בשם "אוטואמנסיפציה", אשר נכתבה בשפה הגרמנית ובה הסביר שלחלום האמנסיפציה היהודית אין סיכוי משום שהשנאה ליהודים הפכה למחלת נפש בקרב העמים, שאותה קרא בשם "יודופוביה". בחוברת זו מתפכח פינסקר מחלום ההשתלבות וקורא לפתרון הבעיה היהודית על ידי הקמת מולדת לעם היהודי, רצוי בתחומי ארץ ישראל. את החוברת תירגם לעברית אחד העם.
הצטרף לתנועת "חיבת ציון", עמד בראש הארגון הכללי של חובבי ציון ברוסיה והיה ממארגניה של ועידת קטוביץ בשנת 1884.
נפטר בשנת 1891 באודסה והוא בן 70 ונקבר בבית הקברות היהודי הישן של אודסה, ליד אביו.
כאשר החליטו השלטונות לבנות מעל בית הקברות, היה פינסקר היחיד שארונו הועבר לבית הקברות החדש, בעקבות עצומה שנחתמה על־ידי מספר פרופסורים. לאחר־מכן, הצליח ד"ר פנחס פלדמן להשיג אישור להעלות את ארונו לארץ לישראל, בטוענה כי מדובר בקרובו. הארון הגיע לארץ ישראל ב-20 ביוני, 1934, והוצב באהל שם בתל אביב. ארבעה ימים לאחר מכן, תחת ניצוחו של מנחם אוסישקין, הועלה הארון לירושלים והוטמן במערת ניקנור שבהר הצופים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ד"ר פינסקר ומחברתו מאת אחד-העם
