מלחמת קרים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מלחמת קרים | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||
 האימפריה הרוסית |
הממלכה המאוחדת  ;
צרפת  |
||||||||
| כוחות | |||||||||
| חמש ספינות מלחמה, נחתים | 2,800 | ||||||||
| אבדות | |||||||||
| 70,000 חיילים הרוגים, פצועים או נעדרים. | 90,000 צרפתים, 35,000 טורקים, 30,000 בריטים, כמעט 3,000 סרדיניים הרוגים,פצועים או נעדרים. | ||||||||
מלחמת קרים (1854-1856) נקראה כך משום שרובה התנהלה בחצי-האי קרים (בחוף הצפוני של הים השחור, בדרומה של אוקראינה), בין האימפריה הרוסית מצד אחד ובין האימפריה העות'מנית, בריטניה, צרפת וסרדיניה מצד שני. במלחמה זו עמדו מגיניה הרוסיים של סבסטופול (עיר נמל מבוצרת ובסיס צבאי-ימי הנמצאת בקצה הדרומי-מערבי) במשך 11 חודשים במצור, שהטילו עליה הצבאות היריבים, עד שנכבשה. הפעם הבאה שעיר נמל זו תעמוד בפני מצור ממושך תהיה בתקופת מלחמת העולם השנייה. בבריטניקה נכתב עליה: "נהוג לראות את מלחמת קרים כראויה להיזכר רק משום היותה המערכה שנוהלה אולי על הצד הגרוע ביותר בתולדות אנגליה" ויש שאמרו עליה: "המערכה הגיעה לתהומות של שלומיאליות שלא נחקרו מעולם" (דייוויד דאווין).
תוכן עניינים |
[עריכה] פרוץ המלחמה
הגורם למלחמה הייתה פלישת רוסיה למולדביה ולואלכיה (כיום ברומניה), שתיהן היו נסיכויות חסות של האימפריה העות'מנית. העילה לפלישה הייתה ויכוח בין רוסיה לבין האימפריה העות'מאנית באשר לאפוטרופוסות של מספר ערים קדושות בארץ ישראל ובטחונם של הנוצרים האורתודוקסים. בתגובה לפלישה הכריזו העות'מנים מלחמה על רוסיה בשלהי שנת 1853. הרוסים, תחת פיקודו של האדמירל נחימוב, גיבור קרב נאברינו (במלחמת העצמאות היוונית), הטביעו חלק מהצי העות'מני בסינופ, לחופי הים השחור ב-30 בנובמבר. אל העות'מנים הצטרפו בריטניה וצרפת ב-28 במרץ 1854, ומאוחר יותר גם סרדיניה (למרות שהשתתפותה הייתה מועטה) בינואר 1855. גם אוסטריה איימה להיכנס למלחמה לצד העות'מנים, איום שגרם לרוסים לפנות את השטחים שכבשה ברומניה, אשר נכבשו מייד על ידי האוסטרים באוגוסט 1854.
[עריכה] המצור על סבסטופול
כחודש לאחר מכן, ב-25 בספטמבר 1854, נחתו כוחות צרפתיים, בריטיים ותורכיים בחצי האי קרים אשר בצפון הים השחור, ליד הנמל הרוסי הראשי באזור, העיר סבסטופול, ביתו של הצי המפואר של הצאר הרוסי. פלישה זו נערכה למרות שהעילה המרכזית לפרוץ המלחמה כבר לא הייתה קיימת. הבריטים ערכו את הפריצה כך: 400 אנשים היו אמורים לתפוס את המחצבות מהן נועדה ההתקפה העיקרית לצאת. במחצית נספה מחצית הכח, שהיה קטן מדי ואף עתודותיו מוקמו בצורה גרועה ולא בכמות מספקת. הפגזה לילית של העיר הייתה אמורה לשבור את ביצוריה ולהפיל את תותחי החומה, אך הרוסים, שכונו "עם הנגרים", תיקנו את ביצוריהם בלילה ומיקמו מחדש את התותחים. ההתקפה נועדה להגיע משלושה עברים, הבריטים מלפנים ובעלות הברית מהצד, היו אמורים למחוץ את חזית האויב. הבריטים שנשאו סולמות באורך ששה מטרים, תכננו להגיע אל החומה במדרון באורך 400 מטר זרוע קורות מחודדות שנועדו לבלום את ההתקפה, וכן תעלה ברוחב ששה מטרים עליה לא נתנו התוקפים את הדעת. ההתקפה החלה מוקדם מידי, בגלל טעות של קצין שקיבל בטעות את פקודת ההסתערות חצי שעה לפני תחילת המתקפה. לחיילים שיצאו מתוך המחצבות לא היה על מה לטפס, מה שהוביל ליציאתם אחד-אחד או שניים-שניים. כעת קיבלה הארטילריה הבריטית פקודה לחדול מירי, דבר שאיפשר לרובאים הרוסים לירות ללא הפרעה ונושאי הסולמות נקצרו בזה אחר זה. המערכה זכתה לשמות כמו: חרבון, בזיון וכיוצא בזה. במשך שנה נלחמו בנות הברית ברוסים, סבלו ממחלות מגפתיות קשות, והשתתפו בקרבות מרים. בחורף של 1855 איבדו הבריטים 35% מאנשיהם בגלל המחלות והקור הרוסי. הם לא ציפו שהמצור ישתרע על זמן כה רב ולא דאגו לחייליהם לחימום, בהמשך החורף, נקברו החיילים ערומים בשל הנחיצות הרבה שהייתה לשמיכות חימום. הצרפתים, לעומתם, הצליחו לאלתר תנאים נסבלים. הרוסים, מצדם, נאלצו לנטוש את ספינותיהם ולהשתמש בתותחי הספינות כארטילריה נוספת, בנוסף להסבת צוותי הספינות לנחתים. האדמירל נחימוב עצמו נפצע אנושות בראשו מפגיעת צלף אויב, ומת ב-30 ביוני 1855. העיר נפלה סופית בספטמבר 1855.
[עריכה] סוף המלחמה וחוזה השלום
לאחר כיבוש סבסטופול והכתרתו של אלכסנדר השני לצאר, החל המשא ומתן לקראת שלום. המלחמה הסתיימה ב-30 במרץ 1856 עם חתימת חוזה השלום בפריז, בעיקר בשל עייפות שני הצדדים וההכרה ההדדית בחוסר היכולת להשיג הכרעה במלחמה. בחוזה השלום הסכימה רוסיה לשיט חופשי בנהר הדנובה, לעצמאות מולדביה וואלכיה ולוויתור על ניסיונה להפוך לנותנת חסות של הנוצרים האורתודוקסים באימפריה העות'מנית. הסולטן העות'מני מצדו הבטיח לשמור על זכויות הנוצרים במדינתו. החוזה גרם לנהירה מסיבית של טטרים ילידי קרים לכיוון האדמות העות'מניות. עתה הטטרים היו מיעוט במולדתם קרים.
[עריכה] אירועים בולטים
- חלק מהקרבות נערכו לאורך חוף הרוסי של האוקיינוס השקט, באסיה הקטנה, באזור הים הבלטי ובאזור הים הלבן.
- המלחמה הגבירה את היריבות בין בריטניה לרוסיה במקומות נוספים, כגון אפגניסטן
- קרבות בולטים:
- הרס הצי הימי של האימפריה העות'מנית בסינופ – 30 בנובמבר 1853.
- קרב אלמה – 20 בספטמבר 1854- בקרב הראשוני נחלו בעלות הברית הצלחה הודות ליוזמה של הפקידים הזוטרים, אך כשלו בהיערכות להתקפת הנגד הרוסית, הללו עלו עליהם מימינם ומשמאלם, ההנחיות היו שלא לירות בהם. היות שהרוסים נצרו אש, חשבו המפקדים שאלו צרפתים, למרות ההבדלים הבולטים במדיהם של הרוסים ובשינוי עמדתם. הם קיבלו פקודה לסגת, ורק מאוחר מדי שמו לב לכך שאלו חיילי אויב - הם פתחו באש ונגרמו אבדות רבות ומיותרות אצל הבריטים.
- המצור על סבסטופול – 25 בספטמבר 1954.
- קרב בלקלווה – 25 באוקטובר 1854. בקרב זה יצאו להסתערות על הצבא הרוסי פרשי החטיבה הרכובה הקלה הבריטית בפיקודו של הלורד קרדיגן, ומבין 673 הפרשים, רק כ-193 נשארו עם סוסים. בסיום ההסתערות, שנמשכה עשרים דקות, נספרו 247 הרוגים ו-127 פצועים.
- קרב אנקרמן – 5 בנובמבר 1854. קרב זה נזכר רק הודות לעובדה שלא היו בו כל פקודות מגבוה, שום נסיון לגבש פלוגות שנתפזרו או טקטיקה כלשהי לא ננקטו, קצין אחד רשם ביומנו כך: "אני אסיר תודה לחייל הבריטי האמיץ שנלחם כל היום, מילא את מלאי התחמושת שלו מאשפותיו של חברו הפצוע, ללא הוראה או רמז מהממונים עליו ולנגד עיניו רק הדוגמה האישית של של קצינו שנותר ללא הנחיה כמוהו עצמו"(pamperton עמ' 163).
- קרב יופטוריה – 17 בפברואר 1855
- קרב נהר הצ'רניה – 25 באוגוסט 1855.
- המצור על קארס – יוני עד ה-28 בנובמבר 1855
- במלחמת קרים נעשה לראשונה שימוש בטלגרף, הן לשימוש צבאי (הטלגרף איפשר תקשורת בין מקומות מרוחקים), והן לאזרחי. גם לתקשורת הייתה במלחמה זו חשיבות רבה. כתב ה"טיימס" הלונדוני, הביא את סיפור המלחמה מן השטח לאנגליה.
- מלחמת קרים הייתה המלחמה הראשונה שבה השתמשו רופאי השדה בגבס לשם קיבוע שברים ובחומרי הרדמה לניתוחים.
- רוב ההרוגים במלחמה לא נהרגו בקרבות, אלא נפצעו ומצבם הוחמר בעקבות השהייה בבתי החולים, שהיו ברמה ירודה ביותר (עד למצב שבו רמת התמותה בקרב החולים הייתה כ-40%). דבר זה השתנה עם הגעתה של פלורנס נייטינגייל ("הגברת עם המנורה") בראש קבוצה של 38 אחיות. בעזרת ארגון נכון ושמירה על ניקיון היא הורידה את רמת התמותה ל-2% בלבד.
[עריכה] מלחמת קרים בספרות
- מלחמת קרים תוארה על ידי לב טולסטוי, ששירת בחזית סבסטופול במספר סיפורים ונובלות.
- אלפרד טניסון כתב את שירו: "הסתערות הבריגדה הקלה" על אותה הסתערות ידועה לשמצה בקרב בלקלווה.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מלחמת קרים |
