יוחנן מגוש חלב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוחנן מגוש חלב היה ממנהיגי המרד הגדול ברומאים, במאה הראשונה לספירה.
תוכן עניינים |
[עריכה] אישיותו של יוחנן מגוש חלב
המקור העיקרי לתולדותיו של יוחנן בן לוי מגוש חלב הינו ספריו של יוסף בן מתתיהו, אשר היה מפקד הגליל בימי המרד הגדול בו מילא יוחנן תפקיד חשוב בהגנת הגליל, ולאחר מכן בהגנת ירושלים, ואשר היה לאויבו בנפש של יוסף בן מתתיהו. לפיכך דווקא מקור זה הינו הפחות אמין שניתן למצוא באשר לתולדותיו של יוחנן מגוש חלב. יוסף בן מתתיהו מתאר את יוחנן מגוש חלב במילים הבאות:
- "הוא היה ערום ונוכל מכל אנשי הבליעל אשר קנו להם שם במעשי הנבלה האלה. לראשונה היה יוחנן איש עני וימים רבים היה חסר הכסף לשטן למזימות רשעו. הוא היה משכיל על דבר שקר והבין לשים את חותם האמת על כזביו, והתרמית נחשבה בעיניו למידה טובה.". (תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב', פרק כא, פיסקה א)
ההיסטוריון בן המאה ה-19 צבי גרץ מתאר את אותה הדמות עצמה במילים הבאות:
- "אז יצא מקרב העם איש מלא רוח גבורה, אשר בגורלו עלה להמשיך את המלחמה עם הרומיים עד השעה האחרונה, ואשר יחד עם שמעון בר גיורא היה שמו למחיתה לאויבי היהודים." (צבי גרץ, דברי ימי עם ישראל).
כתביו של בן מתתיהו שימשו לרוב לניגוח של אויביו הפוליטיים, ויש להניח כי תיאורו את יוחנן נובע מההיסטוריה המשותפת שלהם, ומהדרך השונה מאוד בה בחרו שניהם, ולא נותן תיאור אובייקטיבי של דמות חשובה זו בתולדות עם ישראל.
[עריכה] עד לנפילת גוש חלב
גוש חלב (בכתבי יוסף בן מתיתיהו: גיסקלה, כנראה לפי שמה היווני), היא עיר קדומה בגליל, במקום בו שוכן כיום הכפר ג'ש. הוא פעל בימים הראשונים של המרד, בטרם נהיה יוסף בן מתתיהו מפקד הגליל, ובשעה שהמלחמה עדיין נשאה אופי של מלחמה בין האוכלוסיות היהודיות והלא יהודיות השוכנות בארץ. יוחנן קיבץ אליו לוחמים מכל קצות הגליל, כארבע מאות במספר, וארגן אותם לכוח צבאי שהגן על ערי הגליל, ופשט על הערים הנכריות. כאשר הגיע למקום יוסף בן מתתיהו, הורה יוסף ליוחנן לבנות מחדש את חומותיה של גוש חלב ולהגן עליה. יוסף הגיע לגליל עם שני עוזריו יועזר ויהודה, לאחר שהוסמך על ידי הממשלה שהוקמה על ידי אספת העם להיות למפקד הצבאי של הגליל. יוחנן היה כפוף למרותו. שניים אלו, כפי הנראה היו שונים באופיים, ובגישתם אל הפעולות שצריכות להנקט. ההתנגשות הראשונה בין השניים הייתה בשאלת מכירת אוצרות התבואה של הקיסר הרומי שהיו מאוכסנים בגליל. יוספוס, סירב, ויש המפרשים את הדבר כחוסר רצון מצידו לפגוע בקיסר הרומי. סירוב זה הראה ליוחנן את אופיו האמיתי של מפקדו, ולהיכן נתונה נאמנותו. יוחנן מכר את תבואת הקיסר והשתמש בכסף לביצור עירו, גוש חלב.
אירוע נוסף אירע כאשר צעירים מדברת שדדו שיירה שנשאה את כספיו של המלך אגריפס השני ואחותו ברניקי, אשר היו מגדולי התומכים ברומאים. יוסף, הפוליטיקאי החלקלק החליט להחזיר את הכסף לבעליו, אך למורדים אמר כי הוא שולח אותו לירושלים לממשלת המרד. אירוע זה קומם רבים על יוסף. ביתו של יוסף אשר בטריכיי נשרף, והוא עצמו ניצל מזעמם של המורדים רק לאחר שהצליח לרצותם בדברי שקר, לפיהם התעתד להשתמש בעיר לבניית חומת טריכיי. מכאן ואילך נחצו המורדים בגליל לשני מחנות, התומכים ביוסף והתומכים ביוחנן. יוסף כותב כי יוחנן ניסה לגייס אנשים להרגו, וכי המריד את אנשי טבריה כנגדו. לאחר נסיון זה נמלט יוחנן לגוש חלב, ושקד על הכנת הגנתה, ועמו כאלפיים איש, פליטים יהודיים מערי סוריה. יוחנן פנה אל הממשלה בירושלים באמצעות שליחים להזהירם מיוסף, ואנשי הסנהדרין נשמעו לו ושלחו שליחים אל ערי הגליל להביאו למשפט בירושלים. רבן שמעון בן גמליאל הזקן ואנשי סיעת הפרושים שהיו מנהיגי המרד, תמכו ביוחנן, ואילו הצדוקים היו אנשיו של יוסף. לאחר שנודע כי צבא של אלפיים וחמש מאות איש בא עם ארבעת השליחים על מנת להחזיר עמו את יוסף, התנערו ציפורי, גמלא גוש חלב וטבריה מפיקודו של יוסף, אך הוא הצליח להשתלט על המרידה, ולשלוח את השליחים וצבאם בחזרה לירושלים. לאחר כל אלו נותר יוחנן בגוש חלב, ולא יצא ממנה.
בשנת 67 החל מפקד הצבא הרומי אספסיאנוס את מסעו בגליל. עד מהרה נפלה בירתו של יוסף, יודפת ולאחריה יתר הגליל. גוש חלב הייתה האחרונה מערי הגליל אשר החזיקה מעמד, לאחר נפילת המעוזים האחרונים בידי הרומאים – גמלא והר תבור. בנו של אספסיאנוס, טיטוס נשלח אל גוש חלב, ועמו אלף רוכבים. משהגיע טיטוס אל העיר, ביקש ממנו יוחנן שלא להתחיל במלחמה ביום השבת. טיטוס נענה לבקשה זו, ויוחנן עזב את העיר בחשכת הלילה, ועמו כמה אלפים מן הקנאים. למחרת פתחו תושבי העיר את שעריה, והסגירוה בידי טיטוס. טיטוס רדף אחרי יוחנן ואנשיו, ואף הרג רבים מהם, אך יוחנן הצליח להימלט לירושלים.
[עריכה] המצור על ירושלים
יוחנן הגיע לירושלים ועמו כמה אלפים מפליטי הגליל, מערים שונות. בעת שהגיע לירושלים היו המחנות הפוליטיים היריבים על סף מלחמת אחים. הקנאים בעיר הונהגו על ידי אלעזר בן שמעון, ופעלו להפלת הממשלה הקודמת, אשר אותה האשימו בנפילת הגליל. הגעתו של יוחנן ואנשיו חיזקה מאוד את מפלגת הקנאים. המתונים, אנשים שהיו שייכים לשורות הצדוקים, האצולה השושלתית, הכוהנים, ועשירי העיר, היו עתה במיעוט. הכהן הגדול מתתיהו בן תיאופילוס הודח, והובא במקומו אלמוני משורות הקנאים בשם פנחס בן שמואל. מנהיג הממשלה המתונה חנן בן חנן החליט להתגבר על הקנאים. יוחנן ואנשיו התבצרו בבית המקדש, וקראו לעזרת האדומים מבחוץ. אלו נכנסו אל העיר, וטבחו במתונים. החל מסע רציחות בו איבדו את חייהם מנהיגי מפלגת המתונים חנן בן חנן ויהושע בן גמלא.
יוחנן הפך למפקדה הצבאי של העיר, ונקט בשלטונו בצעדים חמורים כנגד אנשי מפלגת המתונים. אל מולו עמד, מחוץ לעיר שמעון בר גיורא, אשר היה מנהיג בעל נטיות חברתיות. איש מפלגת הקנאים, אשר ייצג מגמות קיצוניות בהרבה מאלו שייצג יוחנן מגוש חלב, ואשר יוחנן הורה על כי יישאר מחוץ לחומות העיר. מנהיגי המתונים שנותרו, ובראשם הכוהן הגדול מתתיהו, הצליחו להכניס את שמעון בר גיורא אל חומות העיר, ועתה פרצה מלחמת האחים במלוא עוזה. על פי יוסף בן מתתיהו נטושה הייתה המלחמה לא בין שני פלגים כי אם בין שלושה פלגים, כאשר הפלג השלישי הינו פלג קנאי קיצוני, אשר התנגד לשלטונם של יוחנן ושמעון גם יחד. בחג הפסח, כאשר פתח אלעזר את שערי בית המקדש לקהל, שלח יוחנן את אנשיו כשהם חמושים, והשתלט על ההר.
בכל אותה העת המתין אספסיאנוס בניחותא, שכן סבר כי המלחמות הפנימיות אך יקלו עליו ויסייעו לו כשיתחיל המצור על העיר, וכי יש לתת לצדדים הניצים למצות את הנזקים שהם גורמים זה לזה. בין היתר נשרפו במאבק מחסני המזון של העיר, דבר שגרם לאחר מכן לרעב משהחל המצור.
רק משהציב טיטוס את חייליו אל מול חומות העיר התאחדו המורדים. יוחנן פיקד על ששת אלפים אנשים, וקיבל את הפיקוד על הגנת הר הבית ומצודת אנטוניה. לאחר נפילת הר הבית ושריפת המקדש, דרשו יוחנן, שמעון ואנשיהם מטיטוס כי ייתן להם לצאת מן העיר כשהם חמושים. לאחר שדרישתם נדחתה, התבצרו יוחנן, שמעון ואנשיהם בעיר העליונה, ושם החזיקו מעמד עוד כמה ימים. יוחנן נפל בידי טיטוס, והובל לרומא, על מנת להשתתף במצעד הנצחון. שמעון בר גיורא הוצא להורג לאחר המצעד, אך יוחנן נשלח לכלא לשארית ימי חייו. גורלו המדויק אינו ידוע.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגום ד"ר י.נ. שמחוני), הוצאת מסדה, 1968.
- אוריאל רפפורט, יוחנן מגוש חלב - מהרי הגליל אל חומות ירושלים, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל והוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2006.
