יוליוס השני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יוליוס השני | ||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||
|
יוּליוּס השני (בשמו המקורי ג'וּלְיָאנוֹ דֶלָה רוֹבֶרֶה) (5 בדצמבר 1443 - 21 בפברואר 1513) היה האפיפיור בין 1503 ל-1513. נודע כמדינאי מהשורה הראשונה וכפטרון של האמנויות, שגילה עניין מועט בהנהגת הכנסייה מבחינה רוחנית.
היה אחיינו של סיקסטוס הרביעי. נשלח להתחנך במנזר פרנציסקני, אך לא הצטרף לשורות המסדר. לאחר שדודו נבחר לאפיפיור זכה לקידום מהיר בהיררכיה הכנסייתית. ראשית מונה לבישוף של קרפנטרה בצרפת, ומעט לאחר מכן מונה לקרדינל. בו בזמן כיהן כארכיבישוף של אביניון וכבישוף של לא פחות משמונה דיוקסיות. הוא צבר השפעה רבה בקרב עמיתיו הקרדינלים בזמן כהונתו של אינוקנטיוס השמיני.
היה אחד המועמדים להחליף את אינוקנטיוס לאחר מותו בשנת 1492, אך הפסיד בהצבעה לרודריגו בורג'ה (שקיבל את השם אלכסנדר השישי) בעקבות הסכם סודי בין זה האחרון לבין הקרדינל אסקניו ספורצה. דלה רוברה נסע לפריז כדי לשכנע את שארל השמיני מלך צרפת לכבוש את נפולי, מתוך מטרה להדיח את אלכסנדר השישי, אך ללא הצלחה. כשמת אלכסנדר השישי בשנת 1503 תמך במועמדותו של הקרדינל פיקולומיני (פיוס השלישי), שהיה חולה במחלה חשוכת מרפא, ומת כחודש לאחר הקדשתו לתפקיד. כעת הצליח דלה רוברה לרכוש את תמיכתו של צ'זרה בורג'ה ונבחר פה אחד לאפיפיור החדש. בציניות אופיינית לתקופה פרסם עם בחירתו לתפקיד צו האוסר על קניית משרת האפיפיור בכסף.
לאחר שהבטיח את תמיכתן של משפחות האצולה של רומא, העמיד בראש מעייניו את הרחבתן של נחלות האפיפיור. כדי לבלום את התפשטותה של ונציה הקים ליגת קמבריי עם לואי ה-12 מלך צרפת, הקיסר מקסימיליאן ופרננדו השני מלך אראגון. הצבא המשותף הביס את ונציה בקרב אניידלו, לשביעות רצונו של יוליוס. ואולם, כעבור זמן קצר הבין שלצרפתים יש תוכניות משלהם לגבי איטליה. כדי להרחיקם מאדמת איטליה, כרת יוליוס ברית עם ספרד ועם ונציה, אויבתו עד לא מזמן. לברית זו, שכונתה הליגה הקדושה, הצטרפו בסופו של דבר גם הקיסר והנרי השמיני מלך אנגליה. באותה תקופה כינס גם את הוויעוד הלטרני החמישי. הברית השיגה אמנם את מטרתה, והצרפתים גורשו מאיטליה ב-1512; עם זאת, איטליה נשארה בשליטת כוחות זרים עוד זמן רב.
ליוליוס השני הייתה משיכה עזה לאמנות. הוא הניח את אבן הפינה לבזיליקת סן פייטרו, והיה פטרונם וידידם האישי של אמנים כמו ברמנטה, רפאל ומיכאלאנג'לו, שממנו הזמין את הפרסקאות של תקרת הקפלה הסיסטינית.
מת בשנת 1513 ונקבר בכנסיית סנט פייטרו אין וינקולי ברומא.
אופי שלטונו החילוני והאינדולגנציות הרבות שמכר כדי לממן את בניית כנסיית סן פייטרו עוררו עליו את זעמם של ארסמוס מרוטרדם ושל מרטין לותר, וגרמו לערעור מעמדה המוסרי של הכנסייה, ובכך היו בעקיפין אחד מהגורמים לרפורמציה.
[עריכה] ראו גם
- המלחמות האיטלקיות
| הקודם: פיוס השלישי |
אפיפיורים | הבא: ליאו העשירי |
