יום הנכבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יום הנכבה הוא היום שמציינים הפלסטינים לזכר האסון (הנכבה, ערבית: النكبة), שנגרם להם בעת מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל: הפיכת מאות אלפים מהם לפליטים וחורבן מאות מיישוביהם. הפלסטינים תושבי מדינת ישראל מציינים את יום הנכבה ביום העצמאות של מדינת ישראל, ה' באייר, בעוד שהפלסטינים בשטחים ומחוץ לארץ ישראל מציינים אותו ב־15 במאי, התאריך הלועזי של יום הכרזת העצמאות.

אירועי יום הנכבה מצוינים בישראל בשנים האחרונות בתהלוכות ובהפגנות ביישובים הערביים וכן בתהלוכות לכפרים שנהרסו. לרוב אירועים אלו עוברים בשקט, אולם ב-1999 פרצו מהומות אלימות בשטחים שהיוו מבחינה מסוימת הקדמה לאירועי אינתיפאדת אל אקצה.

ב-2001 הורה שר התשתיות, אביגדור ליברמן לעובדי משרדו לנתק כל קשר עם ראשי יישובים ערביים שציינו את יום הנכבה.

בתגובה לציון יום הנכבה ביום העצמאות, בשנת 2003 הגישו לכנסת חברי כנסת אחדים מסיעות הימין הצעת חוק פרטית לתיקון חוק יום העצמאות, כך שייאסר ציון יום הנכבה ביום העצמאות. לשון ההצעה הוא: "לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או עצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער".

ציונו של יום הנכבה קשור קשר הדוק לתביעות הלאומיות הפלסטיניות כגון זכות השיבה. עם זאת, מבחינת רבים מהמציינים את היום המדובר בציונו של אירוע טראומטי, שהטיל את צלו על חייהם במשך עשרות בשנים, ועודו משפיע עד היום. בעבר היו אלו היסטוריונים פוסט ציונים כבני מוריס בספרו על בעיית הפליטים, אשר ניסו להביא זווית ראייה שונה לאירועי תש"ח. כיום העיסוק בזווית הראייה הפלסטינית של אירוע שנחרת בזכרון הקולקטיבי הישראלי והיהודי כיום שמחה ונצחון, ואף כנס בעל משמעות מטא-היסטורית, הוא חלק מהשיח ההיסטורי והתרבותי במדינת ישראל, ואינו נחלתם של גופים פוסט ציוניים בלבד.