יצחק אפשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יצחק אפשטיין (1943-1863, כ"ג באדר א תש"ג) מחנך, חוקר לשון וממחדשי השפה העברית בארץ-ישראל.

תוכן עניינים

1 תולדות חייו
2 שיטתו החינוכית
3 פועלו הציבורי
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] תולדות חייו

נולד ברוסיה, למד במסגרת חדר ולאחר מכן בבית-ספר הריאלי בעיר אודסה. נשלח מטעם תנועת 'חובבי ציון' באודסה ב-1885 לזכרון יעקב והפך למדריך חקלאי. הוא ניהל את בית הספר לבנות בצפת במשך חמש שנים. סיים בשווייץ לימודי דוקטורט וחזר לארץ בסוף מלחמת העולם הראשונה. היה מנהלו של בית הספר למורים ולגננות על-שם לוינסקי בתל אביב.

[עריכה] שיטתו החינוכית

אפשטיין ייסד שיטה בהוראת העברית שעקרונותיה היו: לימוד טבעי הקרוב לאופן שבו נלמדת שפת אם; שיתוף כל החושים. לימוד על דרך האינדוקציה – מהפרט לכלל; ההוראה מדורגת בהיבטים מגוונים: קל מול כבד, קרוב מול רחוק, מוכר מול בלתי מוכר; התבססות על תחומי העניין של הילד; על קשר קרוב עם הסביבה הטבעית; שילוב שירה ומשחק; השפה משמשת כלי לאומי לצורך חידוש ההתיישבות בארץ.

עקרונות אלה התפרסמו במאמר "עברית בעברית", ב"השילוח" ב-1898 ופותחו במהלך השנים לשיטת ההוראה המרכזית בתקופת תחיית הלשון העברית. "זרם העובדים" שדגל בחינוך סוציאליסטי-פועלי, פעל לאורה עד לשנות החמישים.

[עריכה] פועלו הציבורי

יצחק אפשטיין היה הראשון שעסק בפומבי (ב-1907) בסוגיית יחסי יהודים וערבים בארץ, במאמר 'שאלה נעלמה' שהופיע בעיתון 'השילוח'. היה ממייסדי ברית שלום, אולם פרש ממנה.

הסופרת גיל הראבן היא נינתו (בתו של נכדו, אלוף הראבן).