יצחק בר לוינזון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק בר לוינזון (ריב"ל, 1788 - 1860) מראשוני תנועת ההשכלה ברוסיה.
נולד ב-1788 בקרמניץ שברוסיה. התחתן ב-1807 אך התגרש ולא התחתן שוב. בגלל מחלה עבר ב-1813 לברודי, שם חי עד 1820. בתקופה בה חי בברודי התוודע לראשי תנועת ההשכלה במקום והושפע מרעיונותיהם. עבר בכמה ערים, עד שב-1823 חזר לקרמניץ, שם חי בחולי עד סוף ימיו ב-1860.
היה מהמפיצים הגדולים של רעיונות תנועת ההשכלה, ובין היתר קרא ללימוד עברית ושפות נוספות ולעבודת אדמה. הושווה על ידי רבים למשה מנדלסון וכונה "מנדלסון הרוסי". חיבר את הספר תעודה בישראל (נדפס ב-1828) בו הציע תוכנית חינוכית ברוח ההשכלה ועזר בביצוע תוכנית בתי הספר ליהודים של הצאר ניקולאי.
ספרו זרובבל נכתב בעידוד סיר משה מונטיפיורי כתשובה לספרו האנטי יהודי של המיסיונר האנגלי אלכסנדר מק-קאול 'השבילים הישנים' (או 'נתיבות עולם' בתרגום שונה). ספר זה אף תורגם לעברית על ידי המומר סטניסלאב הוגה בשנת 1839. בספר "זרובבל" מתאר לוינזון את התהוות התורה שבעל פה מתוך התורה שבכתב ומדגיש את הההתאמות שעשתה התורה שבעל פה לאור תנאי הזמן והמקום. הספר נכתב על רקע של יחס שלילי של המשכילים כלפי התורה שבעל פה. המשכילים נטו לראות בתורה שבעל פה מקור ליחס שלילי כלפי הגוי, האישה וכו'. לוינזון מביא דווקא מקורות חיוביים כלפי כל אלו.
כמו כן כולל הספר טענות נגד הנצרות. טענות אלו לא נתפרסמו בתחילה בספר זה מפאת ידה של הצנזורה. טיעונים אלו הובאו בספר אחר בשם 'אחיה השילוני החוזה' שנדפס בעילום שם בשנת 1863 (תרכ"ג). רבי דוד לוריא ניסה לשכנע את לוינזון לתרגם את הספר לרוסית ולהוציאו לאור כמכשיר נגד האנטישמיות שרווחה ברוסיה באותה העת.
