כזבי בת צור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כזבי בת צור (בתו של אחד מחמשת נשיאי מדין), היא זו שעל פי התורה (בפרשת בלק-פרשת פנחס) זנתה עם נשיא שבט שמעון - זמרי בן סלוא בזמן חניית בני ישראל בשיטים. בתגובה למעשה הרג פינחס את שניהם באמצעות חנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע למעשה הזנות
לאחר ארבעים שנות הנדודים במדבר מגיע עם ישראל לשיטים, שם הוא חונה. העם נמצא לאחר שבלעם (שנשכר על ידי בלק בן ציפור - מלך מואב) חפץ לקללו, אולם על ידי התורה, ה' שם בפיו ברכות לעם ישראל. המדרש מביא כי כאשר בלעם מגלה שאינו יכול לקלל את עם ישראל אלא רק לברכם, הוא מייעץ לבלק להכשיל את עם ישראל על ידי בנות מדיין. בלק מקבל את העצה ושולח את בנות מדיין. הן מפתות חלק מעם ישראל לזנות עמהן וכחלק ממעשה הזנות הם משכנעות אותם להשתחוות לעבודה זרה.
[עריכה] מעשה הזנות
שיא החטא של העם מגולם ביציאתו בריש גלי של זמרי בן סלוא (נשיא שבט שמעון) וביאתו על כזבי לעין כל. בעת חטא עריות זה של עם ישראל פורצת מגפה בעם.
ע"פ המדרש (ירושלמי סנהדרין פ"ט) תופס זמרי את כזבי בבלותריתה ובא לפני משה בשאלה: "בן עמרם (כביטוי לזלזול)! זו (כזבי) אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו (ציפורה, אשת משה) מי התירה לך?". משה לא ידע להסביר את מעשיו והדבר גרם לתגובה קשה בעם: "געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אוהל מועד".
[עריכה] הריגת זמרי וכזבי
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
פינחס הוא היחיד שזוכר את ההלכה: "וירא פינחס בן אלעזר, מה ראה? אמר רב, ראה מעשה ונזכר הלכה... הבועל את הגויה קנאין פוגעין בו".
