כפר אברהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אחד משרידיו האחרונים של הכפר ברחוב אורבך

בית הכנסת על שם הרמב"ם

כפר אברהם - מושב עובדים שמהווה היום שכונה בצפון פתח תקווה.

תוכן עניינים

1 מיקום ותיחום גיאוגרפי
2 מקור השם
3 היסטוריה
4 הכפר כיום
5 משפט הירושה
6 מפה
7 קישורים חיצוניים

[עריכה] מיקום ותיחום גיאוגרפי

הגדרתו של כפר אברהם מבחינה גאוגרפית היא בעייתית במקצת, בעיקר בשל העובדה שתחת שם זה נכנסו שכונות נוספות כשאוחד המושב עם העיר. גבולותיו של הכפר המקורי היו מצומצמים בהרבה:

במזרח- דרך ירושלים (כביש 40).
בצפון- רחוב הרב הרצוג ודרומה לכל אורכו- החל מצומת גנים במזרח ועד ההצטלבות עם רחוב שטמפפר במערב.
במערב- מזרחה מרחוב אורבך החל מצומת הרחובות אורבך, שטמפפר, הרצוג והירקונים ועד לרחוב חנקין.
בדרום- הגבול הדרומי הוא קצת יותר מפותל- הוא מתחיל ברחוב חנקין במערב, ממשיך דרך רחוב רמח"ל ומסתיים בבתים הדרומיים של רחוב ריינס.

נהוג לראות שכונות נוספות כחלק משכונת כפר אברהם המודרנית אם כי הן לא היוו חלק מהכפר ההיסטורי, אלא השלמת המרקם האורבני עם חיבורו של המושב לתוך העיר:

קריית הרב סלומון - מצפונו של רחוב הרצוג.
חן הצפון - צפונה לקריית הרב סלומון.
תקומה - דרומה לרחוב ריינס.
שיכון הפועל המזרחי ותיקים / תורה ומלאכה / תורה ועבודה - שכונה ישנה ליד חן הצפון.

[עריכה] מקור השם

למקור שמו של המושב שתי גרסאות. הגרסה העממית והנפוצה למדי גורסת שמקור השם בטעות. על פי הסיפור רצו המתיישבים להודות לרוכש האדמות, שחתם על מסמכים והיה ידוע כ-א. סלבנדי. המתיישבים הבינו את ה-א כתחילתו של השם אברהם וקראו על שמו את הכפר, לימים התברר ששמו בכלל אריה, אבל הטעות השתרשה והשם נשאר.

גרסה נוספת שמופיעה בזיכרונותיו של יצחק בן עמי טוענת שהמושב נקרא על שמו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

[עריכה] היסטוריה

ראשיתו של כפר אברהם ב-1913. הרב ד"ר אריה סלבנדי, נדבן יהודי מדרום גרמניה רכש באותה שנה כשמונה מאות דונם אדמה בקרבת הכפר הערבי פג'ה, מערבי שנודע בשם אבו קישק. סלבנדי ביקש להקים במקום מוסד לילדים יתומים והמקום כונה על שמו "אדמות סלבנדי". את תוכניותיו של סלבנדי קטעה מלחמת העולם הראשונה והוא הספיק להקים במקום רק בניין ובאר מים אחת, ככל הנראה בדרום-מזרח צומת הרחובות ריינס, שטמפפר, הרצוג של היום.

בעקבות לחץ של תנועת הפועל המזרחי ונתן גרדי בראשה, נמסרה עם סיום המלחמה האדמה לזיכיון של המרכז העולמי של תנועת המזרחי והתמקמו עליו שתי קבוצות חלוציות-דתיות - קבוצת שמואל וקבוצת ריינס.

בשנות העשרים הגיעו לכפר חלוצים דתיים נוספים מגרמניה שהקימו קבוצה נוספת - קבוצת רודגס. הם התיישבו בצפון מזרח האדמות ממערב לכביש ירושלים. מקבוצה זו החלה התארגנותו של הקיבוץ הדתי והקבוצה כונתה "אם הקיבוץ הדתי". מכיוון שצורכי הקבוצה גדלו והמקום צר עברו חברי הקבוצה לדרום הארץ והקימו את קבוצת יבנה. הבניינים והשטח של הקבוצה הועברו לידי הסתדרות נשי המזרחי באמריקה שהקימה עליהם מוסד חלוצי-דתי-חקלאי לקליטת בני נוער מחו"ל שנקרא מוסד עלייה שהפך בהמשך לחלק מרשת אמי"ת.

בשנת 1932 מנו החברים כעשרים וחמש נפש והתבצעה חלוקה מחדש של השטח וחברי הקבוצות הנותרות קיבלו נחלות נוספות באדמתו של סלבנדי - כשלושה דונם בתוך תחומי הכפר ועוד כשלושה-עשר דונמים נוספים לצורך עיבוד חקלאי בצידי הדרך שמובילה לראש העין. כמו כן הוקצו במרכז הכפר מגרשים שיועדו למשרתי הציבור - השוחט, השוטר וכדומה. חלוקת האדמות התבצעה באמצעות חוזה חכירה שנחתם בין המתישבים לחברתו של סלבנדי - "סלבנדי מושב עובדים". החוזים הקנו לכל מתיישב זכות חכירה העוברת בירושה לגבי אדמותיו. בהדרגה הובאו לישוב פרות והוקמה רפת מרכזית. המים לעיבוד חקלאי סופקו בידי חברת הירקון. נבנו בית ספר ובית כנסת ששכנו בצריפים במרכז המושב. לתפקיד רב המושב נבחר הרב דוד סלומון ששימש גם כרב של עין גנים וכראש חבר הרבנים של תנועת המזרחי.

יצחק בן עמי כתב בזכרונותיו (ראו קישור בסוף הערך) על כפר אברהם של אותם הימים:

"תושבי כפר אברהם היו שייכים לקבוצת רודגס שקיבלו את הכשרתם בגרמניה ומשם נשלחו לקיבוצים ולמושבים של התנועה [של הפועל המזרחי] [...] חיינו שם חיים צנועים שהיו קשים מאוד לאבי ולאימי, אבל בשבילי אלו היו ימי הילדות הקצרים והיפים בחיי. המשפחות האשכנזיות מגרמניה היו מאוד טובים אלינו. בכפר היו הרבה מוסדות חינוך [...] כל הנערים לבשו תלבושת אחידה, חולצה כחולה ומכנסיים אפורים. היו לנו חיים נפלאים בחיק הטבע - הטיולים, גידול ירקות, עבודה בלול, גידול עיזים, טיפול רפואי וכו'."

בשנת 1941 העביר הרב סלבנדי את כל האדמות שהיו בבעלותו ללא כל תמורה לרשות הקרן הקיימת לישראל.

במלחמת העצמאות סבל המושב מהפגזות קשות של הצבא העיראקי בשל קירבתו לשומרון. בני המושב השתמשו במבנה האבן של בית הכנסת שנקרא על שמו של הרמב"ם כמקלט. במהלך המלחמה פגעה בבית הכנסת פצצת מרגמה פגיעה ישירה אך למרבה המזל לא היו נפגעים בנפש.

[עריכה] הכפר כיום

החל בשנות השישים התחילה העיר הסמוכה, פתח תקווה, "לנגוס" בכפר. הדבר הצריך את חיסול המערכת החקלאית. במהלך השנים הבאות נהרסו מרבית בתי הכפר המקוריים. מבנה בית הכנסת הורחב ושופץ, מבנה בית הספר נהרס ועל חורבות הרפת נבנה בית הכנסת עלומים שהקימו צעירי המושב ושמשתייך לזרם ישראל הצעיר.

עד מהרה הפך הכפר לחלק מהעיר שהלכה וסגרה עליו. בשנות השבעים הפך הכפר לחלק רשמי מהעיר, מה שהאיץ עוד יותר את הפיתוח מסביבו ואת בניית השכונות הסמוכות. בכפר נשארה "מועצת הכפר" שמתפקדת כגוף תת-מוניציפלי ונבחרת אחת לכמה שנים. מהצביון המקורי של המושב נותרה בעיקר האוכלוסייה הדתית והחוק שמחייב בנייה כפרית נמוכה.

בשנת 1988 צולם בכפר הסרט הקיץ של אביה על פי ספרה הידוע של גילה אלמגור. הסרט הוא אחד התיעודים היחידים למראה הפחות או יותר אותנטי של בתיהם של המתיישבים המקוריים. במהלך שנות התשעים נהרסו סופית רוב הבתים ונותרו רק בתים אחדים. את הבתים הצנועים, הפרדסים והשדות החליפה בנייה צפופה יותר של וילות ובתים פרטיים.

[עריכה] משפט הירושה

יורשיהם של המתיישבים המקוריים מנהלים היום משפט ארוך ומסובך על השליטה בשטחים שהחכיר להם סלבנדי. תחילתה של הפרשה בשנת 1941 כשסלבנדי החליט להעביר את רכושו לקרן הקיימת ללא תמורה. ארבעים שנים מאוחר יותר ב 1981 בקשה הקרן הקיימת לממש את זכותה בקרקע ורשמה אותה על שמה במרשם המקרקעין. בהמשך שנות השמונים פנו יורשי המתיישבים למנהל מקרקעי ישראל לשם רישום זכויות החכירה שלהם. משלא נענו פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזה קבע כי חוזה החכירה תקף. בעיריית פתח תקווה תכננו לשנות את ייעוד השטח (החקלאי במקורו) ולהפשירו לבנייה. בעקבות ההחלטה הוחלט להחיל על השטח שלאורך דרך ראש העין את החלטה 727 של מנהל מקרקעי ישראל. מדובר בהחלטה שקבעה כי המחזיקים בקרקע ממין זה שיוותרו על זכויותיהם בה יפוצו בשיעור שווה ערך לשווי הקרקע.

הבעיה החלה עם קבלת העתירה של הקשת הדמוקרטית המזרחית לבג"ץ במה שנודע כבג"ץ הקרקעות. העתירה ביקשה לבטל את החלטה 727 מטעמי פגיעה בשוויון - לטענתם קרקעות ממין זה "הוענקו" על ידי המדינה והמוסדות שקדמו לה בעיקר לאשכנזים ומכיוון שאוכלוסיית הארץ השתנתה והקרקע שייכת למדינה, החלטה 727 אינה סבירה והיא פוגעת בשוויון הבסיסי שבין אזרחי המדינה. בג"ץ קיבל את העתירה וביטל את ההחלטה. מנהל מקרקעי ישראל אולץ להחליף את ההחלטה הקודמת וקיבל את החלטה 969, שקבעה שעל בעלי קרקע ממין זה להשיבה למדינה ללא התניה בקבלת פיצוי או הסכם מהמדינה.

יורשי המתיישבים נתבקשו אם כן למסור חלק נכבד משטחיהם ללא פיצוי. באפריל 2005 הגישו היורשים תביעה לבג"ץ שטוענת שהחלטה 969 אינה תקפה לגביהם. לטענת העותרים ההסכם היחיד שתקף לגביהם הוא ההסכם שנחתם בין אבותיהם לסלבנדי ודיני החוזים הם היחידים התקפים לגביהם. על פי עקרונות אלו הם זכאים לפיצוי ואסור למנהל מקרקעי ישראל להשתחרר מן ההסכם ללא הסכמתם. העתירה נמצאת בבירור משפטי.

[עריכה] מפה

1 צומת הרחובות שטמפפר (הרחוב השמאלי) הרצוג (הרחוב הימני) והירקונים (המשכו של רחוב שטמפפר).
2 רחוב ריינס. בית הכנסת על שם הרמב"ם. מול בית הכנסת נמצאים כמה מבנים שהם זכר לכפר הישן, אחד מהם מופיע בתמונה הראשונה.
3 רחוב רמח"ל. המקום בו עמדה פעם רפת המושב. כיום מקומו של בית הכנסת "עלומים".
4 ישיבת תורה ומלאכה. כיום הישיבה הטכנולוגית כפר אברהם.
5 שטח ההתיישבות של קבוצת רודגס שעליו הוקם לאחר מכן "מוסד עלייה". כיום בית ספר המשתייך לרשת אמי"ת.
6 צומת גנים: צומת הרחובות הרצוג וירושלים (הרחוב האנכי).
7 האדמות שהוענקו למתיישבים לצד דרך ראש העין, עליהם מתנהל המשפט.
השטחים הצהובים: מרכז ההתיישבות במושב.
השטחים האדומים: שטחים שיושבו במהלך השנים הבאות.
השטחים הכתומים: שטחי השכונות הסמוכות שנחשבות כחלק מהשכונה.