ליקוטי הלכות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליקוטי הלכות הוא חיבורו של רבי נתן מברסלב, והוא הספר השני בחשיבותו (לאחר הספר ליקוטי מוהר"ן) בחסידות ברסלב. הספר הוא בעל שמונה כרכים, המבוססת על תורותיו של רבי נחמן מברסלב ומקשרת ביניהם לבין החיבור ההלכתי שולחן ערוך של רבי יוסף קארו, ולמעשה יוצרת איחוד בין תורת הנסתר לבין הלכות היום-יום של היהודי.
הסעיפים של כל פרק לא נכתבו על פי סדר רצוף,אלא קודם נכתבו כל סעיפי א' של כל הספר, אח"כ סעיפי ב' וכן הלאה. ומשום כך הסעיפים המאוחרים (סעיפי ד' - ו') הם לרוב ארוכים יותר.
[עריכה] קטע מתוך הספר
- "אף על פי שיש הרבה כופרים שמתלוצצים משבחי הבעל שם טוב זצ"ל, וקצת אומרים שהמופתים אמת אבל לא היה ראוי להדפיסם, ובמחילה מכבודם הגדול , גם הם שגו בזה. כי עיקר פחדם של הכשרים שאומרים שלא היו צרכים להדפיסם הוא מחמת ליצנות הכופרים והמתנגדים, אבל בשביל זה אין ראוי למנוע האמת מהחפץ באמת ויאבדו הם ואלף כיוצא בהם, ודבר אחד מדברי תורה לא יתבטל. כי באמת רוב הדברים הנדפסים ב'שבחי הבעל שם טוב' זצוק"ל רובם ככולם מספרים רוב העולם מכבר, והמופתים הנוראים של הבעל שם טוב זצוק"ל מפורסמים בכל העולם". (ספר ליקוטי הלכות ,פסח, ז,ג.)
