לירה איטלקית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לירה איטלקית (Lira. ברבים: Lire) היה המטבע ששימש כהילך חוקי באיטליה בין השנים 1861 ועד 2002, עת החליף אותו היורו. גם בתקופת נפוליאון הייתה הלירה בשימוש בממלכת איטליה, בין השנים 1807 ל-1814. הלירה האיטלקית הייתה מחולקת ל-100 סנטסימי (Centesimi ברבים או Centesimo ביחיד), שפירושו באיטלקית "מאית". בעשורים האחרונים למחזור של הלירה האיטלקית לא היה שימוש לחלק זה של המטבע, מאחר שערכה של הלירה היה נמוך מאוד. לשם השוואה, ב-1999 נקבע שער החליפין של היורו על 1936.27 לירות איטלקיות ליורו אחד.
מקור השם לירה, בדומה ללירה סטרלינג ולשקל חדש, הוא במידת משקל (ליברה. בלטינית: Libra).
המונח "לירטה", שהיה שגור בשפה העברית ככינוי ללירה האילטקית, הוא שגוי מן היסוד.
[עריכה] מטבעות ושטרות
בשנותיה של איטליה כרפובליקה (מ-1946 ועד החלת היורו כהילך חוקי במדינה) ניתן היה למצוא מטבעות בערכים של 1,2,5,10,20,50,100,200,500 ו-1,000 לירות, ושטרות בערכים של 1000,200,5000,10000,50000,100000 ואף חצי מיליון לירות.
מוקדם יותר, כאשר ערכה של הלירה היה גבוה יחסית, הופיעו שטרות בערכים נמוכים יותר ומטבעות קטנים של 1,2,5,10, ו-50 סנטסימי.
[עריכה] הלירה במדינות נוספות
הלירה האיטלקית הייתה הילך חוקי גם בקריית הותיקן וגם בסן מרינו. לכל אחת משתי המדינות הייתה מערכת מוניטרית משלה, אולם השימוש ב"לירה ותיקנית" וב"לירה סן - מרינזית" בותיקן ובסן מרינו בהתאמה היה שקול לחלוטין לשימוש בלירה האיטלקית. פירוש הדבר שניתן היה להשתמש בלירה איטלקית בותיקן ובסן מרינו, לצד המטבעות המקומיים - וההיפך.
ערכם של המטבעות הללו היה שווה בדיוק לערכה של הלירה האיטלקית.
