לי מורגן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לי מורגן (10 ביולי 1938- 19 בפברואר 1972), אחד מחצוצרני הג'אז הבולטים ביותר בשנות השישים של המאה ה-20.
מורגן היה עילוי ג'אז, והצטרף לביג בנד של דיזי גילספי כשהיה בן 18 למשך שנתיים. החל בשנת 1956 החל להקליט בחברת בלו נוט (בסך הכול הקליט במסגרת בלו-נוט עשרים וחמישה תקליטים). מורגן הושפע, כנגן, בעיקר מקליפורד בראון, ואף היה בקשר איתו לפני מותו בטרם עת.
הוא גם ניגן בכמה מהתקליטים המוקדמים של הנק מובלי וביצירת המופת של ג'ון קולטריין Blue Train וכן בתקליטו הראשון של נגן האורגן ג'ימי סמית' (The Sermon). בשנת 1958 הוא הצטרף ללהקת שליחי הג'אז (Jazz Messengers) של ארט בלייקי בה המשיך לפתח את כישרונו כמבצע וכמלחין. הוא הופיע עם בלייקי מספר שנים והשתתף, בין היתר, באלבום Moanin. כשעזב בני גולסון את הג'אז מסנג'רס, שיכנע מורגן את בלייקי לשכור את ווין שורטר, נגן סקסופון-טנור, במקומו.
התקופה בה ניגנו שני הענקים הללו (מורגן ושורטר) בהרכב של בלייקי (ביחד עם בובי טימונס בפסנתר; רג'י וורקמן בבס), בין השנים 1960-1961, נחשבת על ידי רבים כתקופה המעניינת ביותר של ההרכב. השילוב בין מורגן ושורטר היה מיוחד הן מבחינת הגיוון העצום בלחנים שתרמו להרכב והן מבחינת הביצוע הכלי.
בתחילת שנות השישים ניסה מורגן להתקדם למוזיקה חדשנית יותר, וניגן באלבום האוונגארדי Evolution של גרצ'ן מונקור השלישי, ואף הקליט בעצמו קטעים כמו (Search for the New Land (1964. אך הפופולריות של אלבומו המוכר ביותר, The Sidewinder, מנעה ממנו להפנות את הקריירה שלו בכיוון זה.
שיר הנושא של אלבום זה כיכב במצעדי הפזמונים של שנת 1964 והיה הפסקול של הפרסומות של חברת קרייזלר במהלך משחקי הגמר בכדור בסיס. הצלחתו של קטע ג'אז במצעד הפזמונים גרמה לחברת בלו-נוט לדחוף אלבומים בעלי גוון דומה לשוק באמצע שנות השישים.
מורגן נרצח על-ידי הידועה בציבור שלו ממנה רצה להיפרד בהפסקה בין קטעים בעת הופעה במועדון הג'אז Slug's בניו יורק.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יהושע בן חמו, הירואין שטיק, מעריב NRG
