למידה שיתופית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
למידה שיתופית או הוראה שיתופית היא למידה בה מספר אנשים עובדים יחד כדי למצוא משמעות, לחקור נושא, לשפר מיומנויות ועוד. הגדרה מעשית יותר היא פעילות לימודית שמתבצעת באמצעות קשרי-גומלין בין עמיתים, הערכה ו/או שיתוף פעולה, ובעלת מדיה של הבנייה והנחיית מרצה. [1].
דרך אחרת לתאור למידה שיתופית היא כל תהליך הוראה/למידה הכולל יסודות של שיתוף פעולה ואינטראקציה קבוצתית בין התלמידים במהלך הלימוד לשם השגת תוצרי למידה (להבדיל משיתוף פעולה חברתי) או ליצירת ידע קבוצתי.
על מנת שלמידה שיתופית תהיה מוצלחת יש לוודא כי המשתתפים מבינים מהם יעדי הלמידה ומסכימים עם יעדים אלו. כל מטלה לימודית צריכה להיות מלווה בהוראות ברורות. במידה ומחלקים את הכיתה או את הלומדים לקבוצות יש לוודא כי החלוקה היא לקבוצות הטרוגניות. כמו כן, יש להגדיר לוחות זמנים ברורים וסבירים המאפשרים ללומדים מספיק זמן על מנת להשלים כל מטלה.
למידה שיתופית יכולה להיערך בקבוצות קטנות מאד, (זוג הלומד בחברותא) אבל מקובל להתייחס ללמידה המתקיימת בין 5-8 לומדים עמיתים העובדים תוך שיתוף פעולה להשגת מטרותיהם במסגרת לימודית-חברתית-הומאנית.
ללמידה שיתופית שני צדדים, האחד הוא השיתוף, כלומר השיתופיות והשוויונות בקבוצה, והשני הוא הלומד הבודד החבר בקבוצה שנשאר אחראי על תהליך הלמידה והתקדמות הקבוצה בהשגת מטרותיה. כל אחד משותפי הקבוצה הוא רכיב חשוב בתהליך ההתפתחות החברתית, הלימודית, והקוגניטיבית שלו ושל עמיתיו.
אחד השימושים הפדגוגיים של למידה משותפת הוא "ג'יקסו" או "תצרף" (המונח נלקח בהשאלה מ Jigsaw puzzle כלומר שיטה בה מחלקים את הנושא הנלמד למספר תחומי משנה, ומטילים על כל תת-קבוצה ללמוד תחום אחד, וללמד את כלל הקבוצה את התחום הזה. בשיטה זו נעשה שימוש בהוראת עמיתים.
למידה שיתופית יכולה להתבצע כיום בכלים חדשים, הפותחים אפשרויות חדשות. על פי נחמיאס ומיודוסר [2]. :
- "תהליכי תקשורת בין לומדים נחקרו לעומק בסביבות למידה מסורתיות שבהן הלמידה השיתופית התקיימה פנים-אל-פנים. טכנולוגיות למידה מתקדמות ובראשן האינטרנט עשויות להביא עמן שינוי משמעותי בתצורה ובמהלך של הלמידה בקבוצות. הלמידה אינה מוגבלת למקום ולזמן, פעולות פנים-אל-פנים המתנהלות בו-זמנית המאפיינות עבודה בקבוצה מסורתית אינן קיימות עוד; התקשורת הבין-אישית מתבצעת באמצעות כלים טכנולוגיים. הדבר מאפשר לחברי הקבוצה למלא תפקידים שונים ואף להופיע בזהויות שונות על-פי מצבים משתנים. אופייה הא-סינכרוני של התקשורת מאפשר לחברי הקבוצה לדון בינם לבין עצמם תוך אפשרות של הכנה וניסוח מראש של המסרים, ללא לחץ המאפיין מפגש תקשורתי פעם-אל-פנים."
