לקשאדוויפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איי לקשאדוויפ - טריטוריית האיחוד הקטנה מבין מדינות וטריטוריות הודו. תרגום מילולי של השם: לקשא=מאה אלף, דוויפ=איים, כלומר מאה אלף איים.

זהו ארכיפלג המונה 36 איים ששטחם הכולל כ-32 קמ"ר, הנמצאים באוקיינוס ההודי 200-300 ק"מ ממערב לקראלה. כתריסר מהאיים הם אטולי אלמוגים, שלושה ריפי אלמוגים, והשאר איים בגדלים שונים.

דמוגרפיה: רק 11 מכלל האיים מיושבים במהלך כל השנה. 60,595 התושבים, שרובם מוסלמים מדברים בעיקר בשפת מלאיאלאם הנפוצה בקראלה. יש שלוש קאסטות - ימאים, בעלי אדמה ואיכרים.

גיאוגרפיה: הארכיפלג מחולק לשתי קבוצות איים:

• קבוצת איי אמיני הכוללת את אמיני, קדמט, קילטאן, צ'טלאט וביטרה.
• קבוצת איי לאקדיוו הכוללת את אגאטי שבו נמצא שדה התעופה היחיד, אנדרוט, באנגאראם, קלפני וקאווראטי שבו שוכנת עיר הבירה של הטריטוריה..
• בנוסף אי בודד - מיניקוי, שהוא הדרומי והושפע מהאיים המלדיביים כך שתושביו מדברים מאהל הדומה לדיבהי המדוברת במלדיביים.

כלכלה: תושבי האיים מתפרנסים בעיקר מדייג, מעט מחקלאות, תיירות (בעיקר צלילה) ושזירת חבלים מסיבי קוקוס.

היסטוריה: המערבי הראשון שהגיע לאיים אלו היה ככל הנראה ואסקו דה גאמה, בעקבותיו הגיעו הפורטוגזים שהשתלטו על האיים, הקימו נמל והשליטו משטר דיכוי. ב-1787 השתלט על האיים שליט מיסור, השולטן חיידר עלי (سلطان حیدر علی) באמצעות בנו טיפו שולטן (ٹیپو سلطان), אולם כעבור זמן קצר איבד את השליטה לטובת הבריטים כחלק מתוצאות המלחמה השלישית האנגלו-מיסורית (1789-1792).

רק ב-1956 העבירו האנגלים את השליטה על הטריטוריה לידי ההודים.