מבחן שילינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבחן שילינג Schilling test הינו בדיקה רפואית ללוקים בחוסר של ויטמין B12, שמטרתה לבדוק האם החוסר נגרם עקב בעיות בספיגה במערכת העיכול, ואם כן - האם הסיבה היא חוסר של פקטור פנימי (כפי שקורה באנמיה ממארת[1]), או לא.
קיימות מספר גירסאות לבדיקה זו.
[עריכה] השלב הראשון של הבדיקה
בשלב הראשון של הבדיקה, מקבל הנבדק לשתות ויטמין B12 מסומן באמצעות איזוטופ רדיואקטיבי של קובלט (בדרך כלל משתמשים באיזוטופ 57Co או 58Co).
במקביל מקבל הנבדק זריקה של ויטמין B12 רגיל לא רדיואקטיבי.
הנבדק אוסף שתן של 24 שעות.
- תוצאה תקינה: נבדק ללא הפרעות בספיגה של ויטמין B12, יפריש את רוב הויטמין B12 הרדיואקטיבי שהוא שתה - לשתן, ואז לפחות 10% מהויטמין B12 בשתן יהיה הרדיואקטיבי.
- תוצאה לא תקינה: לנבדק עם הפרעות בספיגה (עקב אנמיה ממארת או עקב סיבות אחרות) - פחות מ-5% מהויטמין B12 בשתן יהיה רדיואקטיבי, ובמקרה כזה ממשיכים לשלב השני.
[עריכה] השלב השני של הבדיקה
חוזרים על הבדיקה כמו בשלב הראשון, אך הפעם הנבדק שותה גם פקטור פנימי - בנוסף לויטמין B12 רדיואקטיבי.
- אם התוצאה תקינה (לפחות 10% מהויטמין B12 בשתן של 24 שעות הוא רדיואקטיבי) - האבחנה היא אנמיה ממארת[2].
- אם התוצאה עדיין איננה תקינה (פחות מ-5% מהויטמין B12 בשתן הוא רדיואקטיבי) - הסיבה לכך היא תת ספיגה - עקב כרסת (מחלת צליאק) או עקב מחלות אחרות של מערכת העיכול.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ למרות השם - אנמיה ממארת איננה מחלה ממארת.
- ^ או סיבות אחרות לחוסר של פקטור פנימי: לאחר כריתת קיבה, עקב דלקת קיבה ניוונית Atrophic Gastritis, או עקב חוסר מולד של פקטור פנימי (נדיר).
