מוסין נגאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוסין נגאן (רוסית: Мосин-Наган), רובה בריחי צבאי בעל מחסנית של 5 כדורים ששימש את כוחות רוסיה הצארית, ברית המועצות אחריה ומדינות שונות בגוש הסובייטי.
המוסין, שכונה גם "רובה שלוש השורות" (Трёхлинейная винтовка) על שום השיטה הרוסית הישנה למדידת קוטרם של כלי הנשק, היה הרובה הראשון שהשתשמש בתחמושת בקליבר 0.30 וקוטר 7.62x54R מ"מ. הוא היה בשירות בדגמים שונים מ 1891 ועד סוף שנות השישים, אז הוחלף על ידי הדרגונוב.
[עריכה] היסטוריה
לאחר הנסיון המר במלחמה הרוסית-תורכית, בה נלחמו הרוסים ברובי ירייה בודדת כ"ברדן" ו"קרלה" כנגד התורכים, שצויידו ברובי ווינצ'סטר משוכללים, החלו הרוסים בשנת 1882 לפתח רובה מוזן מחסנית. הם בחנו אפשרויות רבות, ביניהן דגמים משופרים של הברדן ודגמים שנוצרו על ידי יצרנים אירופאיים אחרים. סגן צעיר בשם סרגיי איבנוביץ' מוסין הציע תכנון משלו בקוטר "3 קווים" (מידה רוסית קדומה השווה 0.3 אינץ' או 7.62 מ"מ) שהתבלט כמוצלח לצד רובה של הבלגי לאון נגאן בקוטר 3.5 "קווים". במבחנים שנערכו ב-1891 העדיפו הבוחנים חד משמעית את רובהו של נגאן ו-10 מתוך 14 חברי ועדת הבחירה בחרו בו. עם זאת, לחץ ניכר להעדפת רובה מתכנון מקומי הביא לפשרה : רובהו של מוסין ייוצר עם מנגנון ההזנה של נגאן וכונה בסימן "1891" על שם אותה שנה.
היצור החל בשנת 1892 במפעלי הנשק בטולה, איז'בסק וססטרורייצק. בשל יכולת הייצור המוגבלת של מפעלים אלו הוזמנו חצי מיליון רובים מחברה צרפתית בשם Manufacture Nationale d'Armes de Châtelleraut. עד מלחמת רוסיה יפן בשנת 1904 היו כ-3,800,000 רובים בשירות הצבא הרוסי.
בין השנים 1891 ו-1910 יוצרו מספר תתי דגמים משופרים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה סבלו הרוסים ממחסור חמור באמצעי ייצור ונשק, ולכן הזמינו שוב יותר מ-3 מיליון רובי מוסין-נגאן שיוצרו על ידי חברות נשק אמריקאיות. מספרים גדולים של רובי מוסין-נגאן הגיעו כשלל לידי כוחות הגרמנים והאוסטרו-הונגרים והיו בשימוש כוחות עורפיים וכוחות הצי הגרמני. פינלנד קנתה בשנות העשרים כמויות גדולות של רובים אלו מאוסטרו-הונגריה.
הרובה היה בשימוש נרחב בזמן מלחמת האזרחים הרוסית, אם כי ייצור רובים חדשים פחת במידה ניכרת. עם נצחונו של הצבא האדום הוקמה ועדה בשנת 1924 לבחינת מודרניזציה ברובה, שעד אז היה בשירות כבר כארבעה עשורים. מסקנות הוועדה הובילו לייצור דגם 1891/30 שהותקנו בו כוונות מטריות עם מגן על הכוונת הקדמית, קוצר הקנה, הותקן כידון חדש ונערכו שינויים נוספים. עד 1945 יוצרו כ-17 וחצי מיליון רובים מדגם זה.
בשנת 1932 אומץ המוסין-נגאן גם כרובה צלפים, והיה בשימוש צלפי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה. וסילי זייצב התפרסם בשימוש בו. הרובה זכה למוניטין כעמיד ואמין ביותר, מדויק וקל לאחזקה. דגמי מוסין-נגאן של צלפים הם פריט מבוקש בקרב אספנים, בעיקר בארצות הברית.
לאחר מלחמת העולם השנייה פסק ייצור הרובה, וברית המועצות הוציאה אותו משירות בהדרגה לטובת הקלצ'ניקוב והדרגונוב. הוא עדיין היה בשימוש בארצות רבות, וביניהן במצרים (בה יוצר תחת השם "ריאד"), שם שימש את הצלפים המצריים בתעלת סואץ במלחמת ההתשה.
