מיתולוגיה פינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

המיתולוגיה הפינית היא המיתולוגיה של תושבי פינלנד.

[עריכה] אלים במיתולוגיה הפינית

אוּקוֹ - פירוש שמו בפינית גזור מהמילה "רעם" והוא אכן אל הרעם והשמים. הוא האלוהות החשובה ביותר במיתולוגיה הפינית. הוא היה קיים לפני כל אלוהות אחרת, ואפילו בסיפור הבריאה אילמטר (האלה הבוראת) קוראת אליו לעזרה. בני האדם פונים אליו גם לעזרה שמחוץ ל"תחומי שיפוטו" כמו ריפוי חולים ושיפור המזל.

אִילְמַטַר - פירוש שמה הוא "בת האוויר". זוהי האלוהות הנשית של האוויר. אמו של ואינמוינן. באחת מהגרסאות של סיפור הבריאה היא מרחפת באוויר חסר-הכל הקדמון, מסתקרנת מהים חסר-הכל הקדמון ובפרץ של סערה מימיו משפריצים עליה והיא מתעברת. כשהיא בהריון היא צפה על פני המים חסרת יכולת לזוז. נקבת עיט המחפשת מקום להטיל בו את ביציה נוחתת על ברכה ומטילה שבע ביצים (תלוי בגרסה, אבל מדובר בשילובים של ביצי זהב/ברזל/כסף). אילמטר מזיזה את רגלה והביצים נשברות. שברי הקליפות הופכים לשמים ולאדמה, החלמונים לירח והשמש, הנקודות שעל קליפות הביצים לנוצות וכוכבים. או אז, אילמטר מתחילה לסדר ולבנות את העולם לכבוד בנה העומד ללדת. מעצבת הרים, שותלת עצים וכיו"ב. חלק מהבריאה נעשית בטעות - על ידי דריכה בחול הים יוצרת אילמטר נקיקים תת-מימיים ועל ידי ישיבה היא יוצרת עמקים, לדוגמה.

וַאיְנֶמוֹיְנֵן - אל גיבור אשר עשה מעשים חשובים מאוד כגון החזרת הסמפו (כלי שנוצר על ידי אילמטר ומייצר באורח פלא כמויות אין-סופיות של דגן, מלח וכסף) מהצפון והמצאת הקנטלה (הנבל הפיני המסורתי. משמש לסיפור הסיפורים וללחישת לחשים - אשר בגרסה הפינית מתבצעים בעיקר על ידי סיפור סיפורים שונים). במהלך הזמן, עם כניסת הנצרות לפינלנד, הפכה דמותו לדמות מכשף זקן ארך-זקן ורב-עצמה. יריבו של יואוקהיינן.

יוֹאוּקַאהַיְינֵן - מכשף צעיר מהצפון אשר העז לקרוא תיגר על ואינמוינן. אחותו, איינו, היא כלתו המיועדת של ואינמוינן אשר ברחה ממנו והפכה לדג.

אַהְטִי - אל ים. בממלכתו חיים יצורים מיתיים תת-מימיים שונים.

אִילְמַרִינֵן - פירוש שמו גזור מהמילה הפינית ל"אויר". בחלק מהגרסאות של סיפור הבריאה מדובר בחרש/נפח אלוהי אשר רקע את השמים והאדמה. אחראי על הרוחות. דמותו היא עירוב של אל שמים קדמון ודמות אגדית המייצגת את ראשוני חרשי הברזל ההיסטוריים.

טַאפְּיוֹ - אל היערות.

מְיֶלְקִיקִי - אלת החורש. רעייתו של טאפיו.

טוּרְסַאס - מקור שמו הוא במילה עתיקה ל"מים". רוח תת-מימי וידידותי לאדם. לקח חלק בבריאת אלון בראשית הענק.

לוֹהִי - המכשפה הזקנה ועקומת השיניים השולטת בפוהיולה הארץ הגדולה שבצפון. עבורה נוצר הסמפו. בתה היא היפה שבנערות.

אוּנְטַמוֹ - אל השינה והחלומות.

הִיסִי - אל הרוע. לפעמים מתואר ברבים, כאגד של שדונים. מגן על היערות שבהן נעשה פולחן האבות.

טוּאוֹנִי - אל המוות ואדונה של ארץ המתים.

מלבד דמויות חשובות אלה הפינים האמינו, ועדיין מאמינים, ברוחות שונות. החל מרוחות המתים, רוחות מגינות כאלה ואחרות, פיות וגמדים על סוגיהם, רוחות טבע (מכונות לואונוטאר) ושתי רוחות מגניבות במיוחד - קאופי ולוליקי הממונים על שני צידיהם של המחלקיים, הימני והשמאלי בהתאמה.

הפינים שימרו חלק נכבד מתרבותם הפגאנית גם לאחר שקבלו עליהם את הנצרות. כך למשל, בפינית המילה "פוקי" משמעותה לחילופין "עז" או כינוי לעג לזקן. ביום ההיפוך של החורף נהגו הפינים הקדמונים לחלק בובות של עזים. לכן, סנטה קלאוס נקרא בפינית יואולופוקי, שיכול להתפרש גם כ"עז חג המולד". אגב, מנהג חלוקת העזים השתמר עד ימינו אנו.