נבל (כלי נגינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נבל הוא כלי נגינה השייך למשפחת כלי המיתר. המיתרים בנבל קלועים בין הצוואר ותיבת הצלילים בצורה אלכסונית (ולא באופן מקבילי כמו בגיטרה). מנעד הצלילים של הנבל מתפרש על שבע אוקטבות, בדומה לזה של הפסנתר. כל מיתר מתאים לתו בסולם דו מז'ור (הקלידים הלבנים בפסנתר). בגלל המספר הרב של מיתרים בנבל, נהוג שכל המיתרים של דו צבועים בצבע אדום, ואילו כל המיתרים של פה צבועים בצבע כחול כדי להקל על מציאת המיתרים.
מנעד הצלילים של נבל מודרני:
מנעד הצלילים של הנבל כמעט זהה לזה של הפסנתר ועל כן צורת ההלחנה לנבל ופסנתר דומה מאוד. לעתים קרובות מנגנים יצירות שמיועדות לפסנתר בנבל, או יצירות שמיועדות לנבל, בפסנתר, אולם יותר קל לנגן יצירות מנבל לפסנתר, משום שהקלידים בפסנתר יותר נגישים מהמיתרים של הנבל.

תוכן עניינים 1 סוגים 1.1 צורות 1.2 כיוון 1.2.1 נבל דוושות 1.2.2 נבל קלטי 2 היסטוריה מוקדמת 3 פיתוחים אחרונים

[עריכה] סוגים

[עריכה] צורות

נבלים מיוצרים בשלוש צורות שונות: נבלים קשתיים, בהם הצוואר וגוף הנבל יוצרים קימור דמוי קשת; נבלים זוויתיים, בהם הצוואר וגוף הנבל יוצרים לפחות זווית ישרה; נבלים מסגרתיים, בהם חלק שלישי מוצב מנגדלזווית שבין הגוף והצוואר, יוצר משולש, זאת על מנת לחזק את הנבל מפני מתיחות המיתרים. הנבל המודרני בו משתמשים כיום נגני תזמורת הינו נבל מסגרתי גדול בעל 46 או 47 מיתרים (שש וחצי אוקטבות, 7 מיתרים לכל אוקטבה). מיתרי הבס עבים, ועשויים ממתכת מצופה או תיל, ומיתרי הסופרן עשויים מניילון או מגידים.

[עריכה] כיוון

כיוון של נבל נעשה על ידי מתיחה או שחרור של המיתר מצוואר הנבל. הנבל רגיש לשינויים במזג אוויר וללחות וכתוצאה מכך, נבל עובר כיוון מחדש לעתים מאוד קרובות (על ידי בעליו). אפילו כאשר הנבל מכוון לגמרי צריך למתוח או לשחרר תוים (או מיתרים מסוימים) כדי לאפשר נגינה בכמה סולמות. בנבלים המערביים היום יש שתי צורות עיקריות למטרה זו שמתבטאות בארכיטקטורה שונה של נבלים.

[עריכה] נבל דוושות

לנבל דוושות יש סידרה של שבע דוושות (פדלים) בבסיס הנבל המחוברים לצוואר הנבל. כל דוושה שולטת על תו אחד בשלושה מצבים שונים: למטה, באמצע, למעלה. בעזרת הדוושות ניתן לנגן חצאי טונים. הורדה של פדל גורמת למיתר המתאים להשתחרר וכך פריטה על התו המתאים תנגן את התו בבמול. הרמת הדוושה גורמת לקיצור המיתר ופריטה עליו תנגן את התו בדיאז. המצב הרגיל של הדוושה (באמצע) תגרום לפריטה על המיתר לתת את התו במצב טבעי. הנבלים שמשתמשים בו היום בתזמורות הם נבלים עם דוושות.

[עריכה] נבל קלטי

בנבל קלטי (גם נקרא נבל עממי, נבל "לברים"), נגינה של חצאי טונים נעשית בשני צורות:

1. כיוון המיתר לפני הנגינה.
2. הרמת וו קטן ("לבר") מעל למיתר שמקצר אותו ומאפשר לנגן את אותו תו בדיאז. אין אפשרות להפוך מיתר לבמול על ידי הווים (אלא אם כן המצב הטבעי שלו מכוון לבמול).

כתוצאה מכך, נבלאים רבים מכוונים את נבלי הלברים שלהם כך שסי ומי מכוונים לבמול (בגלל שאין סי ומי דיאז). הנבל הקלטי הוא בדרך כלל זול יותר מנבל הדוושות אך פחות גמיש מבחינת מעבר סולמות תוך כדי יצירה.

[עריכה] היסטוריה מוקדמת

נבלים קשתיים, העתיקים ביותר מבין כל הנבלים, נודעו בשומר ובמצריים בערך בין השנים 2000 ו3000 לפנה"ס, ונבלים קשתיים הופיעו מאוחר יותר. נבלים קשתיים שרדו עד היום במיאנמר (כיום, בורמה), בחלקים באפריקה, בכמה חלקים בסיביר ובאזורים מבודדים באפגניסטן. נבלים קשתיים היו ידועים במוזיקה הפרסית והערבית של ימי הביניים ונוגן בהם עד למאה ה-19 בפרס. נבלים מסגרתיים הם בלעדיים באירופה הופיעו במאה ה-9 והתפתחו ב2 גרסאות, אחת משומשת באירלנד וסקוטלנד, והשנייה בשאר היבשת.

[עריכה] פיתוחים אחרונים

המוזיקה בין המאות ה-16 וה-18 תבעה בהדרגתיות יותר ויותר תווים מחוץ למה שיכל לספק הסולם בעל שבעת התווים שבנבל האירופאי, עקב כך היו נסיונות לייצר את התווים האלו. נסיונות אלו כללו הוספת שורה שנייה לנבל והוספת ווים למיתרים שיסייעו למתיחת המיתר ולהעלאת הצליל (נבל קלטי). בסופו של דבר חוברו הווים לדוושה שהצליחה להעלות את גובה הצליל של מיתר מסוים בחצי טון (נבל דוושות).

כלי נגינה מרכזיים במוזיקה המערבית

כלי נשיפה ממתכת: חצוצרה, קרן יער, טרומבון, בריטון, טובה

כלי נשיפה מעץ: פיקולו, חליל, אבוב, קלרנית, בסון

כלי פריטה: נבל, גיטרה, עוד

כלי קשת: כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס

כלי הקשה: תופים, מצלתיים, קסילופון, טימפני

כלי מקלדת: פסנתר, עוגב, אורגן חשמלי, מקלדת אלקטרונית