מלחמת אלג'יריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

בתחילת שנת 1954 בעקבות ההפסדים צרפתים בדיאן ביאן פו (Dien Bien Phu) בהודו סין ובעקבות עליית הלאומיות האלג'יראית הוקמה ה-CRUA ("המועצה המהפכנית לפעולות מאוחדות") באלג'יריה על ידי תשעה גברים אלג'יראים. מטרת הארגון היה לאחד את כל הכוחות המליציות כנגד צרפת. בעשרה באוקטובר חברי ה-CRUA החליטו להתחיל את המרד באחד בנובמבר. באותו לילה בוצעו כשלושים מתקפות כנגד מטרות משטרה וצבא צרפתיות ברחבי אלג'יריה. בעקבות כך ה-CRUA שינה את שמו ל-FLN ("החזית לשחרור לאומי") כאשר הזרוע הצבאית שלה כונתה ה-ALN ("הצבא לשחרור לאומי") וכך המרידה החלה. בפרוץ המרד היו באלג'יריה תשעה מיליון מוסלמים לעומת מיליון מתנחלים אירופאים ("Pied Noir") שנהנו ממעמד גבוה בהרבה מזה של המוסלמים.

תחילת הלחימה התבטאה בחוסר יכולת של ה-FLN להשיג תמיכה ציבורית גורפת וחוסר יכולתם של הצרפתים לעצור את ה-FLN. על מנת להשיג תמיכה ובמטרה להגביר את האינטנסיביות של הלחימה לוחמי ה-ALN ביצעו פיגועים נגד מתנחלים אירופאים ואנשי צבא וכן כנגד מטרות רגישות כגון תחנות כוח, מסילות ברזל גשרים וכדומה. בעקבות התגברות הטרור הצרפתים גייסו כוחות מילואים. סדר גודל הצבא באלג'יריה הגיע לחצי מיליון חיילים עד סוף 1956. בנוסף גי מולה (Guy Molet), ראש ממשלת צרפת, נתן לצבא אישור לסיים את הלחימה בכל האמצעים הדרושים. בשנים 1956 עד אמצע 1957 התחולל הקרב על אלג'יר (בירת אלג'יריה) שעד סופו הצבא הצרפתי השמיד את כל תשתיות ה-FLN באלג'יר וכלא או הרג את כל מנהיגיו, תוך כדי נקיטת אמצעים ברוטאליים ושימוש רווח בעינויים. לאחר הצלחתם בקרב על אלג'יר הצרפתים המשיכו את מגמתם ההתקפית כנגד המורדים האלג'יראים והקימו מחסומים בגבולות עם טוניס ומרוקו ובכך מנעו מה-FLN מקורות לנשק. בנוסף כוחות צבא צרפתים דלקו אחר לוחמי הALN בכל רחבי אלג'יריה .

במאי 1957 נפלה ממשלתו של מולה בצרפת והביאה לקיצה את הרפובליקה הרביעית. לאחר תקופה ארוכה שאף ממשלה לא הצליחה להחזיק מעמד ליותר מכמה חודשים, שארל דה גול (Charles de Gaulle) קיבל על עצמו את הנשיאות ביוני 1958 כאשר סמכות הנשיא הורחבה. בניסיון לסיים את הלחימה דה גול הציע לאלג'יראים אינטגרציה מלאה וניסה ליזום את "הסכם שלום האמיצים" יותר מאוחר באותה שנה עם ה-FLN אבל הם לא מוכנים להסתפק בשום דבר פחות מעצמאות מלאה.

בינואר 1960 לאחר שהמתנחלים מבינים שצרפת איננה מתכוונת לשמור על אלג'יריה צרפתית הם מתחילים מחאה אלימה כנגד הצבא הצרפתי- "שבוע הבריקאדות". דה גול הבין אז שהאפשרות היחידה היא עצמאות אלג'יראית מלאה. שנה לאחר מכן במשאל עם, הרוב המוחלט של אזרחי צרפת תמכו בעצמאות אלג'יראית מלאה. גם ניסיון פוטש צבאי כושל של המתנגדים לעצמאות אלג'יר לא הצליח לעצור את שחרורה של אלג'יריה.

[עריכה] מקורות

 (Westport conn: greenwood press 1976) Pp. 94-96 Joan Gillespie, Algeria: Rebellion and Revolution
 Martin Gilles, " The War in Algeria: The French Experience" Military Review 85(4): 51-57 
 Martin Alexander and J.F.V. Keiger, The Algerian War: Strategy, Operation and Diplomacy  (London : Frank Cass Publishers, 2002) pp.8-10