מנורת לבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מנורת לבה בעודה מתחממת

מנורת לבה היא גוף תאורה דקורטיבי, המשמש בעיקר כקישוט. תנועתן האקראית, האיטית, של בועות שעווה צמיגות במיכל הזכוכית של המנורה מזכירה את זרימת הלבה. מנורות לבה מיוצרות במגוון מיכלים, צבעי שעווה ונוזלים.

[עריכה] אופן הפעולה

מנורת הלבה מורכבת מנורה חשמלית, מיכל זכוכית המכיל שמן, שעווה וקפיץ מתכתי. מיכל הזכוכית ממוקם על גבי הנורה, אשר הפעלתה מחממת את תכולתו. הקפיץ המתכתי מוסווה בבסיס המנורה. השעווה מעט צפופה יותר לעומת השמן בטמפרטורת החדר, ומעט פחות צפופה ממנו בטמפרטורה מעט חמה יותר - זאת משום שהתפשטותה של השעווה רבה יותר לעומת זו של השמן בתנאי חום. כאשר מנורת הלבה דולקת, הנורה מחממת את תחתית מיכל הזכוכית ואת הקפיץ המתכתי שמחמם את תכולת המיכל כתוצאה מכך.

השעווה בתחתית המיכל מתחממת עד אשר היא נמסה, ובסופו של דבר צפיפותה קטנה מזו של הנוזל שמעליה, מה שגורם לפיסה מן השעווה המותכת להתרומם במעלה המיכל. בקצהו העליון של המיכל, הרחק ממקור החום, השעווה מתקררת, וככל שצפיפותה גדלה היא שוקעת שוב אל תחתית המיכל, וחוזר חלילה. למעשה, מנורת הלבה מהווה ביטוי לתופעת ההסעה (קיומם המחזורי של זרמים בנוזלים או גזים כתוצאה משינויי צפיפות הנגרמים מחום). התנועה המחזורית ממקור החום ואליו מתרחשת גם ברמה המולקולרית של הנוזל במיכל. הפרש הטמפרטורות בין תחתית המיכל לבין קצהו העליון זניח ועומד על מעלות בודדות.

בועת שעווה מסוימת עשויה להתרומם בד בבד עם שקיעתה של בועת שעווה אחרת. קפיץ המתכת שבבסיס המנורה מקל על גיבושן של בועות השעווה השוקעות לכדי מקשה אחת. תנועתן המחזורית של בועות השעווה נמשכת כל עוד בסיס המיכל מפיץ חום וקצהו נותר קריר. הטמפרטורה הממוצעת הנדרשת לפעילותה של מנורת לבה היא 60 מעלות צלזיוס. אם ייעשה שימוש בנורה בעלת הספק גבוה או נמוך מדי, תיפסק פעולתה המחזורית של המנורה - השעווה לא תימס (קר מדי) או שתצוף(חם מדי).

זרימת השעווה מציגה התנהגות כאוטית.

[עריכה] היסטוריה

המצאתה של מנורת הלבה, בשנות ה-60, מיוחסת לאדוארד קרייבן ווקר האנגלי. ווקר כינה אותה כ"אסטרולייט" או "מנורת אסטרו" והציג אותה בתערוכת הסחר בהמבורג בשנת 1965, שם הבחין בה היזם אדולף ורטהיימר. ורטהיימר ושותפו רכשו את הזכויות לייצור המנורה והחלו לייצר אותה תחת השם "לבה לייט", באמצעות תאגיד בשם "האגרטי תעשיות", ולשווק אותה תחת המותג "לבה וורלד אינטרנשיונל". מנורת הלבה הייתה לאחד האייקונים של שנות ה-60', כאשר רבים מוצאים דמיון בין התצוגה הזוהרת והדינמית שלה לבין הזיות הנגרמות כתוצאה משימוש בסמים. בשנת 1968 רשם אותה ווקר כפטנט מס' 3,570,156 בארצות הברית ("אביזר תצוגה"). בשנות ה-90', מכר ווקר את זכויותיו ל"קרסידה גריינג'ר", בעלת חברת "מת'מוס", אשר ממשיכה בייצור מנורות הלבה, לרבות מוצרים נלווים.