מס ירושה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מס ירושה הוא מס המוטל על כספים ונכסים העוברים בירושה. סכום המס הוא באחוזים מתוך כלל הירושה ומוטל רק על ירושות ששווין עולה על סכום מסוים הנקבע בחוק. מס ירושה אינו מתערב במנגנוני הביקוש וההיצע הטבעיים של השוק, ונועד לצמצם את אי השוויון שנוצר מריכוז ההון בידי מעטים לאורך שנים. מס ירושה קיים כמעט בכל המדינות המפותחות. בישראל נגבה מס ירושה החל משנת 1950 עד שבוטל בשנת 1981, ולא חודש שוב.
יש המייחדים את השימוש במונח 'מס ירושה' למס המוטל על כספים בלבד, ואת השימוש במונח 'מס עזבון' למס המוטל על רכוש.
תוכן עניינים |
[עריכה] חוקי המס
חוקי מס הירושה משתנים ממדינה למדינה. ברוב המקומות בן הזוג היורש פטור ממס ירושה. בחוקי המס ישנה התחשבות במספר היורשים- ככל שמספר היורשים גבוה יותר כך שיעור המס יקטן. המס מוחל במקומות שונים על סוגי נכסים שונים. המס מוחל במקומות שונים על חלק מרשימת הנכסים הבאים או על כולה- נכסי דלא ניידי, כסף העובר בירושה, בעלות על נכסים פיננסיים, כספי ביטוח החיים וחפציו האישיים של הנפטר (המוערכים באמצעות שמאי). במקביל למס הירושה, כדי שהמס יהיה אפקטיבי, ישנו גם מס על מתנות. המס המוטל על מתנות יכול להיות מוגבל בזמן (למשל: מתנה שניתנה עד 7 שנים לפני הפטירה תחשב כחלק מהירושה ותחוייב במס), או בגובה שוויה של המתנה. במקומות שונים ישנם נכסים ומתנות הפטורים ממס ירושה: ניתן לעודד מפעלים וחוות משפחתיות על ידי פטור (חלקי או מלא) ממס ירושה וישנו פטור ממס ירושה על כספים שהועברו למטרות צדקה או תמיכה בארגון פוליטי.
[עריכה] הדיון הציבורי
[עריכה] ההתנגדות למס
על קיומו של מס הירושה קיים דיון ציבורי ער. המתנגדים למס מציינים כי הוא מוטל על 2% מהאוכלוסייה בלבד, ולכן הוא משקף מצב ברור של עריצות הרוב כנגד המיעוט. מס הירושה הוא בעצם מיסוי כפול, טוענים המתנגדים: על הרכוש העובר בירושה כבר הוטלו מיסי קניה, מס הכנסה, ארנונות ומסים נוספים, ומס הירושה מהווה כפל מס. במדינות בהן המס מוטל על נדל"ן ומפעלים, קובלים המתנגדים על קריסתם של עסקים קטנים וחוות משפחתיות בעקבות מס הירושה. בעלי החוות אמנם מחזיקים ברכוש רב ערך, אך פרנסתם דלה. רכוש זה הוא רכושם היחיד, וערכו הרגשי רב. רווחי החוות לא יוכלו לכסות על מס ירושה, ולכן המס יאלץ אנשים אלה לוותר ויתור גדול. ישנו גם טיעון רגשי: מס הירושה הוא למעשה מס המוטל על אבלים, ושעתם הקשה תהפוך קשה יותר אם יוטל עליהם מס.
טיעון מיוחד עולה מצד מתנגדי המס בישראל: ישראל כיום מהווה מקלט מס עבור עשירים יהודיים מארצות אחרות הרוצים להעביר את הונם לילדיהם במלואו. ישראל נהנית מעולים חדשים אלה, ואימוצו של מס ירושה עלול להרתיע אותם מלבוא. דוגמה לעליה כזו היא עליתו של המליונר טד אריסון לארץ שפטרה את משפחתו ממס ירושה. ניתן להכליל את הדברים ולומר שמס ירושה עלול לגרום להגירה של בעלי הון ממדינה אחת לאחרת, ולפגוע במדינה בה קיים מס הירושה.
נגד מס הירושה עולים גם טיעונים פרקטיים: קל להתחמק ממנו. מס הירושה ידחוף אנשים למציאת מקלטי מס שונים בארצות העולם, להפקדת נכסיהם בידי חבר נאמנים ולפתרונות דומים. בסופו של דבר, פתרונות אלה יכבידו על התנהלותו התקינה של השוק החופשי, ולא יוסיפו את התוספת המקווה לתקציב או לרווחת המדינה.
[עריכה] התמיכה במס
התומכים במס רואים בו תשלום לחברה על שאפשרה לאדם להגיע לבטחון הכלכלי אליו הגיע. יש התומכים במס מתוך תפיסת שוק סמי-מרקסיסטית. על פי תפיסתם, המבנה הכלכלי של השוק הוא הגורם לעושרם של המעטים. עושרו של העשיר אינו רק תוצאה של ייחודו ועבודתו, אלא תוצאה של פעולה משולבת של כל הלוקחים חלק בשוק, ולכן משהו מעושר זה, במידה מסוימת, ראוי שיוחזר לחברה.
וועדת בן-בסט, שהמליצה בסוף שנות התשעים על אימוץ מס הירושה בישראל, נימקה את החלטתה בשלושה נימוקים עיקריים. הראשון: קבלת הירושה משפרת משמעותית את מצבם הכלכלי של היורשים. כמו במקרים אחרים בהם מצבו הכלכלי של אדם משתפר, גם כאן ראוי להחיל מס המקביל למס הכנסה, מס שבח, ומסים רבים אחרים. הנימוק השני הוא יצירת שוויון הזדמנויות על ידי צמצום המעבר הבין דורי של ההון. נימוק זה נשען על התפיסה שבמציאות בה אי השוויון גובר, אדם שבא משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, לעתים רחוקות בלבד יוכל לצאת ממנה. מציאות זו מפלה את החלשים ומדרדרת את מצבם מדור לדור. כדי ששוויון הזדמנויות להצלחה כלכלית יהיה מציאותי, ולא רק עקרון, יש צורך בצמצום התופעה של 'ירושת' מעמד סוציו-אקונומי, על ידי החלת מס ירושה. נימוקה השלישי של ועדת בן-בסט הוא החתירה לשוויון בין אלו המוכרים נכסים לאלו המעבירים אותם. על מכירת נכסים יש חובת מס, ואילו על העברתם, ללא מס ירושה, אין מס. יש כאן הפליה של המוכרים לרעה ואותה ניסתה וועדת בן-בסט לתקן.
[עריכה] מס ירושה בארצות שונות
[עריכה] בריטניה
מס ירושה הוטל לראשונה כמס עזבון באנגליה וווילס בשנת 1796. עם הזמן הורד הסף ממנו ומעלה הוטל מס הירושה ובשנת 1857 מס מירושות הוחל באופן תאורטי על ירושות של 20 ליש"ט ומעלה, למרות שהמס נגבה רק לעתים נדירות על ירושות בשווי של פחות מ 1500 ליש"ט. ב1894 הוסף היטל מוות שהייתה יעילה מאוד בחיסול אחוזות גדולות. בשנת 1975 הוחלף מס העזבון במס העברת הון כללית שלאחר מכן הוחלפנה במס ירושה ב-1986. בגלל השיטות המגוונות להתחמק מתשלום מס ירושה, הכנסותיו יחסית קטנות, אך לא זניחות, ובשנת 2001 עמדו על 2 מליארד ליש"ט. בשנת 2005 המס הוא בגובה 40% על ירושות בגודל מעל 275,000 ליש"ט. בחישוב הערך של העזבון נכללים נכסי דלא ניידי, כספים, כל חפצי הנפטר וכל מתנה שהעניק הנפטר עד 7 שנים לפני מותו. נכסים שהושארו לבן זוג או למוסדות צדקה אינם חייבים במס.
[עריכה] ארצות הברית
בארצות הברית קיים מס ירושה פדרלי ובחלק מהמדינות קיים גם מס ירושה של המדינה, אשר בחלק מהמדינות תנאיו דומים למס הפדרלי ובחלק מהמדינות תנאיו שונים.
בשנת 2001 הוחל בתהליך מדורג של הורדת מס הירושה הפדרלי. שווי החלק של הירושה הפטור ממס עולה בהדרגה ממליון דולר ל 3.5 מליון דולר, ואחוז המס יורד בהדרגה מ 50% ל 45%.
[עריכה] מס ירושה ביהדות
התורה מייחסת חשיבות רבה להעברת הירושה מאדם לבניו ולא לאנשים אחרים. הגמרא במסכת בבא בתרא קלג: מבקרת את האדם אשר כותב נכסיו לאחרים ולא לבניו ואומרת שאין רוח חכמים נוחה הימנו. הרמ"א בשולחן ערוך בחושן משפט סימן רפ"ב כותב שמי שציוה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות - יתנו את נכסיו ליורשיו כי אין טוב מזה. אמנם, חכמים התירו לאדם עשיר לתרום עד שליש מכספו לצדקה לזכות נשמתו ולקרוביו העניים, אך לא חייבו אותו לתרום.
על כן המפלגות הדתיות מתנגדות באופן מסורתי להנהגת מס ירושה בישראל.
